מאירי על נדה ל״ט

« מאירי על נדה ל״ח ע״ב מאירי על נדה מ׳ ע״א »

1 נדה פתח ↗

יָשְׁבָה לָהּ וְלֹא בָּדְקָה, שָׁגְגָה, נֶאֶנְסָה, הֵזִידָה וְלֹא בָּדְקָה — טְהוֹרָה. הִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ, וְלֹא בָּדְקָה — הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה בְּמַחֲבֵא, וְהִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ, וְלֹא בָּדְקָה — הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁחֲרָדָה מְסַלֶּקֶת אֶת הַדָּמִים.

2 נדה פתח ↗

רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אָמַר שְׁמוּאֵל: לוֹמַר שֶׁאֵינָהּ קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת בְּתוֹךְ יְמֵי זִיבָתָהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא שְׁמִיעַ לִי הָא שְׁמַעְתְּתָא.

3 נדה פתח ↗

4 נדה פתח ↗

מַתְנִי' שַׁמַּאי אוֹמֵר: כׇּל הַנָּשִׁים דַּיָּין שְׁעָתָן. הִלֵּל אוֹמֵר: מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וַאֲפִילּוּ לְיָמִים הַרְבֵּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא כְּדִבְרֵי זֶה, וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יָד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יָד מֵעֵת לְעֵת. כׇּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת — דַּיָּה שְׁעָתָהּ, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים — הֲרֵי זוֹ כִּפְקִידָה, וּמְמַעֶטֶת עַל יָד מֵעֵת לְעֵת וְעַל יָד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה. כֵּיצַד דַּיָּה שְׁעָתָהּ? הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָּה וַעֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת, וּפָרְשָׁה וְרָאֲתָה — הִיא טְמֵאָה וְהֵן טְהוֹרוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת, אֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁרָאֲתָה. גְּמָ' מַאי טַעְמֵיהּ דְּשַׁמַּאי? קָסָבַר: הַעֲמֵד אִשָּׁה עַל חֶזְקָתָהּ, וְאִשָּׁה בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת. וְהִלֵּל? כִּי אָמַר: הַעֲמֵד דָּבָר עַל חֶזְקָתוֹ — הֵיכָא דְּלֵית לֵיהּ רֵיעוּתָא מִגּוּפֵיהּ, אֲבָל אִיתְּתָא כֵּיוָן דְּמִגּוּפַהּ קָחָזְיָא — לָא אָמְרִינַן אוֹקְמַהּ אַחֶזְקָתַהּ. וּמַאי שְׁנָא מִמִּקְוֶה? דִּתְנַן: מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר — כׇּל טְהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ, בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — טְמֵאוֹת. לְשַׁמַּאי קַשְׁיָא לְמַפְרֵעַ. לְהִלֵּל קַשְׁיָא וַדַּאי, דְּאִילּוּ מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה תּוֹלִין — לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין, וְאִילּוּ הָכָא טוּמְאָה וַדַּאי! הָתָם, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר: הַעֲמֵד טָמֵא עַל חֶזְקָתוֹ, וְאֵימָא לֹא טָבַל. אַדְּרַבָּה, הַעֲמֵד מִקְוֶה עַל חֶזְקָתוֹ, וְאֵימָא לֹא חָסַר! הֲרֵי חָסֵר לְפָנֶיךָ! הָכָא נָמֵי, הֲרֵי דָּם לְפָנֶיךָ! הַשְׁתָּא הוּא דַּחֲזַאי. הָכָא נָמֵי, הַשְׁתָּא הוּא דַּחֲסַר! הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם אִיכָּא לְמֵימַר: חֲסַר וַאֲתָא, חֲסַר וַאֲתָא. הָכָא מִי אִיכָּא לְמֵימַר: חֲזַאי וַאֲתָא, חֲזַאי וַאֲתָא? וּמַאי קוּשְׁיָא?! דִּלְמָא הַגַּס הַגַּס חֲזֵיתֵיהּ! הָתָם אִיכָּא תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא, הָכָא אִיכָּא חֲדָא לְרֵיעוּתָא. וּמַאי שְׁנָא מֵחָבִית? דִּתְנַן: הָיָה בּוֹדֵק אֶת הֶחָבִית לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ תְּרוּמָה וְהוֹלֵךְ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא חוֹמֶץ — כׇּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים וַדַּאי, מִכָּאן וְאֵילָךְ — סָפֵק. קַשְׁיָא לְשַׁמַּאי! הָתָם, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר: הַעֲמֵד טֶבֶל עַל חֶזְקָתוֹ, וְאֵימַר לֹא נִתְקַן. אַדְּרַבָּה, הַעֲמֵד יַיִן עַל חֶזְקָתוֹ, וְאֵימַר לֹא הֶחְמִיץ! הֲרֵי הֶחְמִיץ לְפָנֶיךָ! הָכָא נָמֵי, הֲרֵי דָּם לְפָנֶיךָ! הַשְׁתָּא הוּא דַּחֲזַאי. הָתָם נָמֵי, הַשְׁתָּא הוּא דְּהֶחְמִיץ! הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם אִיכָּא לְמֵימַר: הֶחְמִיץ וַאֲתָא, הֶחְמִיץ וַאֲתָא. הָכָא מִי אִיכָּא לְמֵימַר: חֲזַאי וַאֲתָא, חֲזַאי וַאֲתָא? וּמַאי קוּשְׁיָא?! דִּלְמָא הַגַּס הַגַּס חֲזֵיתֵיהּ! הָתָם אִיכָּא תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא, הָכָא אִיכָּא חֲדָא לְרֵיעוּתָא. וּרְמִי חָבִית אַמִּקְוֶה: מַאי שְׁנָא הָכָא וַדַּאי, וּמַאי שְׁנָא הָכָא סָפֵק? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִסּוּרָא: מַאן תְּנָא חָבִית? רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דִּלְגַבֵּי מִקְוֶה נָמֵי סְפֵקָא מְשַׁוֵּי לֵיהּ. דִּתְנַן: מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר — כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ, בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, טְמֵאוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טְהוֹרוֹת, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד תּוֹלִין. וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִסּוֹטָה. רַבָּנַן סָבְרִי: כִּי סוֹטָה, מָה סוֹטָה סָפֵק הִיא, וַעֲשָׂאוּהָ כְּוַדַּאי — הָכָא נָמֵי סָפֵק, וַעֲשָׂאוּהָ כְּוַדַּאי. אִי מִסּוֹטָה, אֵימָא כִּי סוֹטָה: מָה סוֹטָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר, הָכָא נָמֵי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר! הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם מִשּׁוּם סְתִירָה הוּא, וּסְתִירָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לֵיכָּא. הָכָא מִשּׁוּם חָסֵר הוּא, מָה לִי חָסֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מָה לִי חָסֵר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכִי תֵּימָא, הָא כׇּל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר! כֵּיוָן דְּאִיכָּא תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא — כְּוַדַּאי טוּמְאָה דָּמֵי. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: כִּי סוֹטָה, מָה סוֹטָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — טָהוֹר, הָכָא נָמֵי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — טָהוֹר. אִי מִסּוֹטָה, אֵימָא כִּי סוֹטָה: מָה סוֹטָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — טְמֵאָה וַדַּאי, הָכָא נָמֵי בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — טְמֵאָה וַדַּאי! הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם יֵשׁ רַגְלַיִם לַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי קִינֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה. הָכָא מַאי רַגְלַיִם לַדָּבָר אִיכָּא? וְאִי בָּעֵית אֵימָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: גָּמַר סוֹף טוּמְאָה מִתְּחִלַּת טוּמְאָה. מָה תְּחִלַּת טוּמְאָה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע — בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר, אַף סוֹף טוּמְאָה, סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל — בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר. וְרַבָּנַן? הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם גַּבְרָא בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה קָאֵי, מִסְּפֵקָא לָא מַחֲתִינַן לֵיהּ לְטוּמְאָה. הָכָא גַּבְרָא בְּחֶזְקַת טוּמְאָה קָאֵי, מִסְּפֵקָא לָא מַפְּקִינַן לֵיהּ מִטּוּמְאָתוֹ. וּמַאי שְׁנָא מִמָּבוֹי? דִּתְנַן: הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַּמָּבוֹי — מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר: ״בָּדַקְתִּי אֶת הַמָּבוֹי הַזֶּה וְלֹא הָיָה בּוֹ שֶׁרֶץ״, אוֹ עַד שְׁעַת הַכִּיבּוּד! הָתָם נָמֵי, כֵּיוָן דְּאִיכָּא שְׁרָצִים דְּגוּפֵיהּ, וּשְׁרָצִים דְּאָתוּ מֵעָלְמָא — כְּתַרְתֵּי לְרֵיעוּתָא דָּמֵי. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּשַׁמַּאי: הוֹאִיל וְאִשָּׁה מַרְגֶּשֶׁת בְּעַצְמָהּ, וְהִלֵּל — כִּסְבוּרָה הַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלַיִם הִיא. וּלְשַׁמַּאי, הָאִיכָּא יְשֵׁנָה? יְשֵׁנָה נָמֵי, אַגַּב צַעֲרַהּ מִיתַּעְרָא, מִידֵּי דְּהָוֵה אַהַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלַיִם. וְהָאִיכָּא שׁוֹטָה! מוֹדֶה שַׁמַּאי בְּשׁוֹטָה. הָא ״כׇּל הַנָּשִׁים״ קָתָנֵי! ״כׇּל הַנָּשִׁים״ — פִּקְּחוֹת. וְלִיתְנֵי ״נָשִׁים״! לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: ״אַרְבַּע נָשִׁים״ וְתוּ לָא, קָא מַשְׁמַע לַן: כׇּל הַנָּשִׁים. וְהָאִיכָּא כְּתָמִים! לֵימָא תְּנַן כְּתָמִים דְּלָא כְּשַׁמַּאי? אָמַר אַבָּיֵי: מוֹדֶה שַׁמַּאי בִּכְתָמִים. מַאי טַעְמָא? בְּצִפּוֹר לֹא נִתְעַסְּקָה, בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים לֹא עָבְרָה, הַאי דָּם מֵהֵיכָא אָתֵי? אִי בָּעֵית אֵימָא, הַיְינוּ טַעְמֵיהּ דְּשַׁמַּאי: דְּאִם אִיתָא דַּהֲוָה דָּם מֵעִיקָּרָא — הֲוָה אָתֵי. וְהִלֵּל — כּוֹתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם הֶעֱמִידוּהוּ, וְשַׁמַּאי — כּוֹתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם לָא מוֹקְמִי דָּם. מְשַׁמֶּשֶׁת בְּמוֹךְ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר אַבָּיֵי: מוֹדֶה שַׁמַּאי בִּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּמוֹךְ. רָבָא אָמַר: מוֹךְ נָמֵי, אַגַּב זֵיעָה מִכְוָיץ כָּוֵיץ, וּמוֹדֶה רָבָא בְּמוֹךְ דָּחוּק. וּמַאי אִיכָּא בֵּין הָנֵי לִישָּׁנֵי לְהַאיְךְ לִישָּׁנָא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ לְמִרְמֵי חָבִית וּמִקְוֶה וּמָבוֹי — לְהַאיְךְ לִישָּׁנָא אִיכָּא לְמִרְמִינְהוּ, לְהָנֵי לִישָּׁנֵי לֵיכָּא לְמִרְמֵי. וּמַאי אִיכָּא בֵּין הַאי לִישָּׁנָא לְהַאיְךְ לִישָּׁנָא? לְאַבָּיֵי אִיכָּא מוֹךְ, לְרָבָא אִיכָּא מוֹךְ דָּחוּק. תַּנְיָא כִּי הַאי לִישָּׁנָא, דְּאִם אִיתָא דַּהֲוָה דָּם מֵעִיקָּרָא הֲוָה אָתֵי. אָמַר לוֹ הִלֵּל לְשַׁמַּאי: אִי אַתָּה מוֹדֶה בְּקוּפָּה שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ טְהָרוֹת בְּזָוִית זוֹ, וְנִמְצָא שֶׁרֶץ בְּזָוִית אַחֶרֶת, שֶׁטְּהָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת טְמֵאוֹת? אָמַר לוֹ: אֲבָל! וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זוֹ לָזוֹ? לָזוֹ יֵשׁ לָהּ שׁוּלַיִם, לְזוֹ אֵין לָהּ שׁוּלַיִם. רָבָא אָמַר: טַעְמָא דְשַׁמַּאי מִשּׁוּם בִּטּוּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אָמַר לוֹ שַׁמַּאי לְהִלֵּל: אִם כֵּן, בִּטַּלְתָּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וּמַאן דְּתָנֵי הַאי לִישָּׁנָא, הָא תַּנְיָא כִּי הַאיְךְ לִישָּׁנָא, דְּאִם אִיתָא דַּהֲוָה דָּם מֵעִיקָּרָא הֲוָה אָתֵי. הָתָם, הִלֵּל הוּא דְּקָטָעֵי, הוּא סָבַר טַעְמָא דְּשַׁמַּאי דְּאִם אִיתָא דַּהֲוָה דָּם מֵעִיקָּרָא הֲוָה אָתֵי, וְקָא מַקְשֵׁי לֵיהּ קוּפָּה. וְאָמַר לֵיהּ שַׁמַּאי: טַעְמָא דִּידִי מִשּׁוּם בִּטּוּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּלְמַאי דְּקָטָעֵית נָמֵי דְּקָמַקְשֵׁית קוּפָּה — לָזוֹ יֵשׁ לָהּ שׁוּלַיִם, וּלָזוֹ אֵין לָהּ שׁוּלַיִם. וּלְמַאן דְּתָנֵי הַאי לִישָּׁנָא, הָא תַּנְיָא כִּי הַאיְךְ לִישָּׁנָא, מִשּׁוּם בִּטּוּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה! הָכִי קָאָמַר לֵיהּ הִלֵּל לְשַׁמַּאי: אִין, טַעְמָא קָאָמְרַתְּ, דְּאִם אִיתָא דַּהֲוָה דָּם מֵעִיקָּרָא הֲוָה אָתֵי, וּמִיהוּ עֲשֵׂה סְיָיג לִדְבָרֶיךָ, דְּמַאי שְׁנָא מִכׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ דְּעָבְדִינַן סְיָיג? אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן, בִּטַּלְתָּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה! וְהִלֵּל — מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה מִי קָאָמֵינָא? לִטְהָרוֹת הוּא דְּקָאָמֵינָא! וְשַׁמַּאי — לִטְהָרוֹת נָמֵי לָא, דְּאִם כֵּן לִבּוֹ נוֹקְפוֹ וּפוֹרֵשׁ. שׁוּלַיִם, בְּדוּקִין, מְכוּסִּין בְּזָוִית — סִימָן. אִיתְּמַר: קוּפָּה שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ טְהָרוֹת בְּזָוִית זוֹ, וְנִמְצָא שֶׁרֶץ בְּזָוִית אַחֶרֶת — חִזְקִיָּה אָמַר: טְהָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת טְהוֹרוֹת, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: טְהָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת טְמֵאוֹת. וְהָא בֵּית שַׁמַּאי וְהִלֵּל מוֹדוּ בְּקוּפָּה דִּטְהָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת טְמֵאוֹת! כִּי מוֹדוּ שַׁמַּאי וְהִלֵּל בְּקוּפָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שׁוּלַיִם, כִּי פְּלִיגִי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּקוּפָּה שֶׁאֵין לָהּ שׁוּלַיִם. אֵין לָהּ שׁוּלַיִם, מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן? אֵין לָהּ שׁוּלַיִם, וְיֵשׁ לָהּ אֳוגָנִים. וְהָתַנְיָא: הַמַּדְלֶה עֲשָׂרָה דְּלָיִים מַיִם בְּזֶה אַחַר זֶה, וְנִמְצָא שֶׁרֶץ בְּאֶחָד מֵהֶן — הוּא טָמֵא, וְכוּלָּן טְהוֹרִין. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יַנַּאי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לָהּ אֳוגָנִים, אֲבָל יֵשׁ לָהּ אֳוגָנִים — כּוּלָּן טְמֵאִין. לֵימָא חִזְקִיָּה לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי? מַיָּא שָׁרְקִי, פֵּירֵי לָא שָׁרְקִי. אִי נָמֵי: מַיָּא לָא קָפֵיד עֲלַיְיהוּ, פֵּירֵי קָפֵיד עֲלַיְיהוּ. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: כִּי מוֹדוּ שַׁמַּאי וְהִלֵּל בְּקוּפָּה שֶׁאֵינָהּ בְּדוּקָה, כִּי פְּלִיגִי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּקוּפָּה בְּדוּקָה, מָר סָבַר: הָא בַּדְקַהּ, וּמָר סָבַר: אֵימוֹר עִם סִילּוּק יָדוֹ נָפַל. וְהָא דּוּמְיָא דְּאִשָּׁה קָתָנֵי, וְאִשָּׁה בְּדוּקָה הִיא! כֵּיוָן דִּשְׁכִיחִי בָּהּ דָּמִים — כְּשֶׁאֵינָהּ בְּדוּקָה דָּמְיָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי מוֹדוּ שַׁמַּאי וְהִלֵּל בְּקוּפָּה שֶׁאֵינָהּ מְכוּסָּה, כִּי פְּלִיגִי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּקוּפָּה מְכוּסָּה. מְכוּסָּה — הֵיכִי נְפַל? כְּגוֹן שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ עַל יְדֵי כִּסּוּי. וְהָא דּוּמְיָא דְאִשָּׁה קָתָנֵי, וְאִשָּׁה מְכוּסָּה הִיא, כֵּיוָן דִּשְׁכִיחִי בַּהּ דָּמִים — כְּשֶׁאֵין מְכוּסָּה דָּמְיָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי מוֹדוּ שַׁמַּאי וְהִלֵּל בְּזָוִית קוּפָּה, כִּי פְּלִיגִי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּזָוִית בַּיִת, וְהָא ״קוּפָּה״ קָאָמַר! הָכִי קָאָמַר: קוּפָּה שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ טְהָרוֹת בְּזָוִית בַּיִת זוֹ, וְטִלְטְלוּהָ בְּזָוִית אַחֶרֶת, וְנִמְצָא שֶׁרֶץ בְּזָוִית אַחֶרֶת. חִזְקִיָּה סָבַר: לָא מַחְזְקִינַן טוּמְאָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: מַחְזְקִינַן. וּמִי מַחְזְקִינַן? וְהָתְנַן: נָגַע בְּאֶחָד בַּלַּיְלָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חַי אִם מֵת, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמְצָאוֹ מֵת — רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר. וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין, שֶׁכׇּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן. וְתָנֵי עֲלַהּ: כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן, וּבִמְקוֹם מְצִיאָתָן! וְכִי תֵּימָא: הָנֵי מִילֵּי לִשְׂרוֹף, אֲבָל לִתְלוֹת — תָּלֵינַן? וּמִי תָּלֵינַן?! וְהָתְנַן: מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת מְלֵאָה חֲלוּדָּה אוֹ שְׁבוּרָה — טְהוֹרָה, שֶׁכׇּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן. וְאַמַּאי? לֵימָא: הַאי מֵעִיקָּרָא מַחַט מְעַלַּיְיתָא הִיא, וְהַשְׁתָּא הוּא דְּהֶעֱלָה חֲלוּדָּה. וְעוֹד תְּנַן: מָצָא שֶׁרֶץ שָׂרוּף עַל גַּבֵּי הַזֵּיתִים, וְכֵן מַטְלִית הַמְהוּמְהָם — טָהוֹר, שֶׁכׇּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן! וְכִי תֵּימָא, כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא, וּבִמְקוֹם מְצִיאָתָן, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מְצִיאָתָן — מִשְׂרָף לָא שָׂרְפִינַן, מִתְלֵא תָּלֵינַן. וְהָתְנַן: כִּכָּר עַל גַּבֵּי הַדַּף, וּמַדָּף טָמֵא מוּנָּח תַּחְתָּיו, אַף עַל פִּי שֶׁאִם נָפְלָה אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא אִם כֵּן נָגְעָה — טְהוֹרָה, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: אָדָם טָהוֹר נִכְנַס לְשָׁם וּנְטָלָהּ, עַד שֶׁיֹּאמַר: ״בָּרִי לִי שֶׁלֹּא נִכְנַס אָדָם שָׁם״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִמְקוֹם מִדְרוֹן! הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: אָדָם טָהוֹר נִכְנַס לְשָׁם וּנְטָלָהּ. הָכָא נָמֵי נֵימָא: עוֹרֵב אֲתָא וּשְׁדָא! אָדָם דִּבְכַוָּנָה — אָמְרִינַן, עוֹרֵב דְּשֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה — לָא אָמְרִינַן. מִכְּדִי הַאי כִּכָּר סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הוּא, וְכֹל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — סְפֵקָהּ טָמֵא, מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל, וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל, בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — סְפֵקוֹ טָהוֹר. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הָכָא בְּטוּמְאָה דְרַבָּנַן. דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי ״מַדָּף״, כְּדִכְתִיב ״עָלֶה נִדָּף״. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא כְּדִבְרֵי זֶה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא כְּדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה, לֹא כְּדִבְרֵי שַׁמַּאי — שֶׁלֹּא עָשָׂה סְיָיג לִדְבָרָיו, וְלֹא כְּדִבְרֵי הִלֵּל — שֶׁהִפְרִיז עַל מִדּוֹתָיו. אֶלָּא, מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יָד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יָד מֵעֵת לְעֵת. מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יָד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, כֵּיצַד? בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת וּמָצָאת טְהוֹרָה, וְיָשְׁבָה שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי וְלֹא בָּדְקָה, וְלִרְבִיעִי בָּדְקָה וּמָצְאָה טְמֵאָה — אֵין אוֹמְרִים תְּטַמֵּא מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, אֶלָּא מֵעֵת לְעֵת. וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יָד מֵעֵת לְעֵת, כֵּיצַד? בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה וּמָצָאת טְהוֹרָה, וְיָשְׁבָה לָהּ שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית וְלֹא בָּדְקָה, וְלִרְבִיעִית בָּדְקָה וּמָצְאָה טְמֵאָה — אֵין אוֹמְרִים תְּטַמֵּא מֵעֵת לְעֵת, אֶלָּא מִפְּקִידָה לִפְקִידָה. פְּשִׁיטָא! כֵּיוָן דְּבָדְקָה עַצְמָהּ בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה וּמָצָאת טְהוֹרָה, לָא מְטַמֵּינַן לַהּ מֵעֵת לְעֵת. אַיְּידֵי דִּתְנָא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יָד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, תְּנָא נָמֵי מִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יָד מֵעֵת לְעֵת. אָמַר רַבָּה: מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? אִשָּׁה מַרְגֶּשֶׁת בְּעַצְמָהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִם כֵּן, תְּהֵא דַּיָּה שְׁעָתָהּ! וְרַבָּה לְחַדּוֹדֵי לְאַבָּיֵי הוּא דְּבָעֵי. אֶלָּא מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? כִּי הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: חֲכָמִים תִּקְּנוּ לָהֶן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ בּוֹדְקוֹת עַצְמָן שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, שַׁחֲרִית — לְהַכְשִׁיר טְהָרוֹת שֶׁל לַיְלָה, וְעַרְבִית — לְהַכְשִׁיר טְהָרוֹת שֶׁל יוֹם. וְזוֹ הוֹאִיל וְלֹא בָּדְקָה — הִפְסִידָה עוֹנָה. מַאי ״עוֹנָה״? עוֹנָה יְתֵירָה. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: וְהָא זִימְנִין מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת בְּמֵעֵת לְעֵת! הִשְׁווּ חֲכָמִים מִדּוֹתֵיהֶן, שֶׁלֹּא תַּחְלוֹק בְּמֵעֵת לְעֵת. אִיבָּעֵית אֵימָא, שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאִתְּנִיסָה, וְלָא בְּדַקָה. כׇּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת וְכוּ׳. לֵימָא מַתְנִיתִין רַבִּי דּוֹסָא הִיא, וְלָא רַבָּנַן? דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּין שְׁעָתָן — בְּתוּלָה, מְעוּבֶּרֶת, מְנִיקָה, וּזְקֵנָה. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: כׇּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת דַּיָּה שְׁעָתָהּ. אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי דּוֹסָא אֶלָּא שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, אֲבָל בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ מוֹדוּ לֵיהּ, וּמַתְנִיתִין בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, וְדִבְרֵי הַכֹּל. מִכְּלָל דְּרַבִּי דּוֹסָא אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ אֲמַר? מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת — כִּתְמָהּ טָמֵא לְמַפְרֵעַ, שֶׁאִם תִּרְאֶה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ — מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת. נֵימָא רַבָּנַן הִיא, וְלָא רַבִּי דּוֹסָא? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי דּוֹסָא, עַד כָּאן לָא פְּלִיג רַבִּי דּוֹסָא עֲלַיְיהוּ דְּרַבָּנַן אֶלָּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ מוֹדֵי לְהוּ, וּמַתְנִיתִין בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ וְרַבִּי דּוֹסָא הִיא, וּבָרַיְיתָא דִּבְרֵי הַכֹּל. וְלוֹקְמָא אִיפְּכָא! כֵּיוָן דְּאִיכָּא לְאוֹקוֹמֵי לְקוּלָּא וּלְחוּמְרָא — לְחוּמְרָא מוֹקְמִינַן. קָתָנֵי: שֶׁאִם תִּרְאֶה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת. טַעְמָא דְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת הוּא, דִּפְלִיגִי רַבָּנַן בֵּין כִּתְמָהּ לִרְאִיָּיתָהּ, הָא שְׁאָר נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים דַּיָּין שְׁעָתָן — כִּתְמָן כִּרְאִיָּיתָן. מַנִּי? רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס הִיא, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס: כׇּל הַנָּשִׁים כִּתְמָן טָמֵא לְמַפְרֵעַ, וְנָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים דַּיָּין שְׁעָתָן — כִּתְמָן כִּרְאִיָּיתָן, חוּץ מִתִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, שֶׁאֲפִילּוּ סְדִינִין שֶׁלָּהּ מְלוּכְלָכִין בְּדָם — אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא כֶּתֶם כְּלָל? וְהָתַנְיָא: כׇּל הַנָּשִׁים כִּתְמָן טָמֵא, וְנָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים דַּיָּין שְׁעָתָן — כִּתְמָן טָמֵא. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים דַּיָּין שְׁעָתָן — אֵין לָהֶן כֶּתֶם. מַאי לָאו אֵין לָהֶן כֶּתֶם כְּלָל? לָא, אֵין לָהֶן כֶּתֶם לְמַפְרֵעַ, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן כֶּתֶם מִכָּאן וּלְהַבָּא. מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר אֲפִילּוּ לְמַפְרֵעַ? אִין, רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּמַחְמֵיר גַּבֵּי כְתָמִים. דְּתַנְיָא: כׇּל הַנָּשִׁים — כִּתְמָן טָמֵא לְמַפְרֵעַ, וְנָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים דַּיָּין שְׁעָתָן — כִּתְמָן טָמֵא לְמַפְרֵעַ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים דַּיָּין שְׁעָתָן, כִּתְמָן כִּרְאִיָּיתָן, וְתִינוֹקֶת שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת — יֵשׁ לָהּ כֶּתֶם, וְשֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת — אֵין לָהּ כֶּתֶם. וְאֵימָתַי הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת? מִשֶּׁהִגִּיעוּ יְמֵי הַנְּעוּרִים. וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים כּוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עֵד שֶׁלִּפְנֵי תַשְׁמִישׁ אֵינוֹ מְמַעֵט כִּפְקִידָה. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב קַטִּינָא: מִתּוֹךְ שֶׁמְּהוּמָּה לְבֵיתָהּ. וְכִי מְהוּמָּה לְבֵיתָהּ מַאי הָוֵי? מִתּוֹךְ שֶׁמְּהוּמָּה לְבֵיתָהּ — אֵינָהּ מַכְנֶסֶת לְחוֹרִין וְלִסְדָקִין. תְּנַן: הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים, הֲרֵי זוֹ כִּפְקִידָה. מַאי לָאו חַד לִפְנֵי תַשְׁמִישׁ וְחַד לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ? לָא, אִידֵּי וְאִידֵּי לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ, וְאֶחָד לוֹ וְאֶחָד לָהּ. כְּדִתְנַן: דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּשׁוֹת בִּשְׁנֵי עֵדִים, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לָהּ. הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חַד לִפְנֵי תַשְׁמִישׁ וְחַד לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ — אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִתּוֹךְ שֶׁמְּהוּמָּה לְבֵיתָהּ לָא בָּדְקָה שַׁפִּיר, קָא מַשְׁמַע לַן הֲרֵי זוֹ כִּפְקִידָה. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אִידֵּי וְאִידֵּי לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ — פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא, שֶׁמָּא תִּרְאֶה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל וּתְחַפֶּנָּה שִׁכְבַת זֶרַע, קָא מַשְׁמַע לַן. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שְׁתֵּי בְדִיקוֹת אַצְרְכוּהָ רַבָּנַן, חַד לִפְנֵי תַשְׁמִישׁ וְחַד לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ, וְכִי קָתָנֵי ״הֲרֵי זוֹ כִּפְקִידָה״ — אַלְּאַחַר תַּשְׁמִישׁ, וְהָא ״הַמְשַׁמֶּשֶׁת״ קָתָנֵי! תְּנִי: ״וּמְשַׁמֶּשֶׁת״. מְמַעֶטֶת עַל יָד מֵעֵת לְעֵת, הַשְׁתָּא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת, מִפְּקִידָה לִפְקִידָה מִיבַּעְיָא?! מַהוּ דְּתֵימָא: מֵעֵת לְעֵת — חַשּׁוּ בַּהּ רַבָּנַן לִפְסֵידָא דִטְהָרוֹת, אֲבָל מִפְּקִידָה לִפְקִידָה — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. כֵּיצַד דַּיָּה שְׁעָתָהּ וְכוּ׳. לְמָה לִי לְמִיתְנֵי: ״הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָּה וַעֲסֻקָה בִּטְהָרוֹת״? לִיתְנֵי: ״הָיְתָה עֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת וּפָרְשָׁה וְרָאֲתָה״! הָא קָא מַשְׁמַע לַן: טַעְמָא דְּדַיָּהּ שְׁעָתָהּ, הָא מֵעֵת לְעֵת — מִטָּה נָמֵי מְטַמְּיָא. מְסַיַּיע לֵיהּ לִזְעֵירִי, דְּאָמַר זְעֵירִי: מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה עוֹשָׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים. מִכְּדִי הַאי מִטָּה דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל הוּא, וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל — סְפֵקוֹ טָהוֹר! תַּרְגְּמַהּ זְעֵירִי כְּשֶׁחַבְרוֹתֶיהָ נוֹשְׂאוֹת אוֹתָהּ בַּמִּטָּה, דְּהָוְיָא לַיהּ יַד חַבְרוֹתֶיהָ. וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סְפֵק טוּמְאָה הַבָּאָה בִּידֵי אָדָם — נִשְׁאָלִין עָלֶיהָ, אֲפִילּוּ בִּכְלִי מוּנָּח עַל גַּבֵּי קַרְקַע כְּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חַבְרוֹתֶיהָ נוֹשְׂאוֹת אוֹתָהּ בַּמִּטָּה. גּוּפָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סְפֵק טוּמְאָה הַבָּאָה בִּידֵי אָדָם — נִשְׁאָלִים עָלֶיהָ, אֲפִילּוּ בִּכְלִי הַמּוּנָּח עַל גַּבֵּי קַרְקַע כְּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל. מֵיתִיבִי: הָיָה מִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ, וּטְהָרוֹת וְטוּמְאוֹת בְּצִדּוֹ, וּטְהָרוֹת וְטוּמְאוֹת לְמַעְלָה מֵרֹאשׁוֹ, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע — טָהוֹר, וְאִם אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע — טָמֵא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אוֹמְרִים לוֹ: ״שְׁנֵה״, וְשׁוֹנֶה. אָמְרוּ לוֹ: אֵין שׁוֹנִים בִּטְהָרוֹת. אַמַּאי? הָא סְפֵק טוּמְאָה הַבָּאָה בִּידֵי אָדָם הוּא! בַּר מִינֵּיהּ דְּהַהִיא, דְּתָנֵי רַב הוֹשַׁעְיָא: בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — סְפֵקוֹ טָמֵא, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — טָהוֹר. גּוּפָא: אָמַר זְעֵירִי: מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים. אִינִי? וְהָא כִּי אֲתָא אֲבִימִי מִבֵּי חוֹזָאֵי, אֲתָא וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ: מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה — מִשְׁכָּבָהּ וּמוֹשָׁבָהּ כְּמַגָּעָהּ. מַאי לָאו, מָה מַגָּעָהּ לֹא מְטַמֵּא אָדָם, אַף מִשְׁכָּבָהּ לֹא מְטַמֵּא אָדָם! אָמַר רָבָא: וְתִסְבְּרָא? קַל וָחוֹמֶר הוּא: וּמָה כְּלִי חֶרֶס הַמּוּקָּף צָמִיד פָּתִיל, הַנִּיצּוֹל בְּאוֹהֶל הַמֵּת, אֵינוֹ נִיצּוֹל בְּמֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה — מִשְׁכָּבוֹת וּמוֹשָׁבוֹת, שֶׁאֵינָן נִיצּוֹלִין בְּאֹהֶל הַמֵּת, אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵין נִיצּוֹלִין בְּמֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה? וְהָא אֲבִימִי מִבֵּי חוֹזָאֵי מַתְנִיתָא קָאָמַר! אֵימָא: מִשְׁכָּבָהּ וּמוֹשָׁבָהּ כְּמַגַּע עַצְמָהּ, מָה מַגַּע עַצְמָהּ מְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים, אַף מִשְׁכָּבָהּ וּמוֹשָׁבָהּ מְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא: הָרוֹאָה דָּם — מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת, וּמָה הִיא מְטַמְּאָה? מִשְׁכָּבוֹת וּמוֹשָׁבוֹת, אֳוכָלִין וּמַשְׁקִין, וּכְלִי חֶרֶס הַמּוּקָּף צָמִיד פָּתִיל, וְאֵינָהּ מְקוּלְקֶלֶת לְמִנְיָנָהּ, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ לְמַפְרֵעַ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מְטַמֵּא אֶת בּוֹעֲלָהּ, וְאֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁרָאֲתָה. הָרוֹאָה כֶּתֶם, מְטַמְּאָה לְמַפְרֵעַ, וּמָה הִיא מְטַמְּאָה? אֳוכָלִין וּמַשְׁקִין, מִשְׁכָּבוֹת וּמוֹשָׁבוֹת, וּכְלִי חֶרֶס הַמּוּקָּף צָמִיד פָּתִיל, וּמְקוּלְקֶלֶת לְמִנְיָנָהּ, וּמְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, וְאֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁרָאֲתָה. וְזֶה וָזֶה תּוֹלִין, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. וְרָבָא, אִי שְׁמִיעַ לֵיהּ מַתְנִיתָא — לֵימָא מַתְנִיתָא, וְאִי לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ מַתְנִיתָא — קַל וָחוֹמֶר מְנָא לֵיהּ? לְעוֹלָם שְׁמִיעַ לֵיהּ מַתְנִיתָא, וְאִי מִמַּתְנִיתָא הֲוָה אָמֵינָא: אוֹ אָדָם אוֹ בְּגָדִים, אֲבָל אָדָם וּבְגָדִים — לָא, מִשּׁוּם הָכִי קָאָמַר קַל וָחוֹמֶר. אָמַר רַב הוּנָא: מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה לַקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה. אִי הָכִי, לִיתְנֵי גַּבֵּי מַעֲלוֹת! כִּי קָתָנֵי הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ דְּרָרָא דְּטוּמְאָה, אֲבָל הֵיכָא דְּלֵית לֵיהּ דְּרָרָא דְּטוּמְאָה — לָא קָתָנֵי. מֵיתִיבִי: מָה הִיא מְטַמְּאָה? אֳוכָלִין וּמַשְׁקִין. מַאי לָאו, בֵּין דְּקֹדֶשׁ בֵּין דִּתְרוּמָה? לָא, דְּקֹדֶשׁ. תָּא שְׁמַע: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בִּשְׁעַת עֲבָרָתָן מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה. וְהָוֵינַן בַּהּ: מַאי דַהֲוָה הֲוָה! אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְתַקֵּן שִׁירַיִם שֶׁבְּפָנֶיהָ. רַב הוּנָא מַתְנֵי לִישְׂרוֹף שִׁירַיִם שֶׁבְּיָדֶיהָ, שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ כְּשִׁיעוּר וֶסֶת. תָּא שְׁמַע: מַעֲשֶׂה, וְעָשָׂה רַבִּי כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר, אָמַר: כְּדַי הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק. וְהָוֵינַן בַּהּ: מַאי ״לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר״? אִילֵּימָא לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר דְּאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא כְּרַבָּנַן, בִּשְׁעַת הַדְּחָק הֵיכִי עָבֵיד כְּוָתֵיהּ? אֶלָּא לָאו דְּלָא אִיתְּמַר הִלְכְתָא, לָא כְּמָר וְלָא כְּמָר, וְכֵיוָן שֶׁנִּזְכַּר דְּלָאו יָחִיד פְּלִיג עֲלֵיהּ, אֶלָּא רַבִּים פְּלִיגִי עֲלֵיהּ, אָמַר: ״כְּדַי הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק״. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לִתְרוּמָה, הַיְינוּ דַּהֲוַאי תְּרוּמָה בִּימֵי רַבִּי, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְקֹדֶשׁ — קֹדֶשׁ בִּימֵי רַבִּי מִי הֲוַאי? כִּדְעוּלָּא, דְּאָמַר עוּלָּא: חַבְרַיָּא מְדַכַּן בְּגָלִילָא. הָכָא נָמֵי בִּימֵי רַבִּי. תָּא שְׁמַע: מַעֲשֶׂה בְּשִׁפְחָתוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיְתָה אוֹפָה כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה, וּבֵין כׇּל אַחַת וְאַחַת מְדִיחָה יָדָהּ בְּמַיִם וּבוֹדֶקֶת, בָּאַחֲרוֹנָה בָּדְקָה וּמָצְאָה טְמֵאָה, וּבָאת וְשָׁאֲלָה אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר לָהּ: כּוּלָּן טְמֵאוֹת. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, וַהֲלֹא בְּדִיקָה הָיְתָה לִי בֵּין כׇּל אַחַת וְאַחַת! אָמַר לָהּ: אִם כֵּן, הִיא טְמֵאָה וְכוּלָּן טְהוֹרוֹת. קָתָנֵי מִיהַת: כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה. מַאי תְּרוּמָה? תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה. תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה בַּאֲפִיָּה מַאי בָּעֲיָא? דְּאַפְרְשִׁינְהוּ בְּלֵישַׁיְיהוּ, וְכִי הָא דְּאָמַר רַב טוֹבִי בַּר רַב קַטִּינָא: לַחְמֵי תוֹדָה שֶׁאֲפָאָן אַרְבַּע חַלּוֹת — יָצָא, וְהָוֵינַן בַּהּ: וְהָא בָּעֵינַן אַרְבָּעִים! לְמִצְוָה. וְהָא בָּעֵינַן אַפְרוֹשֵׁי תְּרוּמָה מִינַּיְיהוּ! וְכִי תֵּימָא דְּמַפְרֵישׁ פְּרוּסָה מִכׇּל חַד וְחַד, ״אֶחָד״ אֲמַר רַחֲמָנָא, שֶׁלֹּא יִטּוֹל פְּרוּסָה, וְאָמְרִינַן דְּאַפְרְשִׁינְהוּ בְּלֵישַׁיְיהוּ, הָכָא נָמֵי דְּאַפְרְשִׁינְהוּ בְּלֵישַׁיְיהוּ. תָּא שְׁמַע: שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּשִׁפְחָה שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁהָיְתָה גָּפָה חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן, וּבֵין כׇּל אַחַת וְאַחַת מְדִיחָה יָדֶיהָ בְּמַיִם וּבוֹדֶקֶת, וּבָאַחֲרוֹנָה בָּדְקָה וּמָצְאָה טְמֵאָה, וּבָאת וְשָׁאֲלָה לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר לָהּ: כּוּלָּן טְמֵאוֹת. אָמְרָה לוֹ: וַהֲלֹא בְּדִיקָה הָיְתָה לִי בֵּין כׇּל אַחַת וְאַחַת! אֲמַר לַהּ: אִם כֵּן, הִיא טְמֵאָה וְכוּלָּן טְהוֹרוֹת. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חֲדָא דְּקֹדֶשׁ, וַחֲדָא דִּתְרוּמָה הִיא, הַיְינוּ דְּהָדְרָה וְשָׁיְילָה. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אִידֵּי וְאִידֵּי דְּקֹדֶשׁ, לְמָה לַהּ לְמֶהְדַּר וּלְשַׁיּוֹלֵיהּ? מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה — בִּשְׁתֵּי שְׁפָחוֹת הָיָה. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ, אָמַר רַב הוּנָא: מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה מְטַמְּאָה בֵּין לַקֹּדֶשׁ וּבֵין לַתְּרוּמָה. מִמַּאי? מִדְּלָא קָתָנֵי לַהּ גַּבֵּי מַעֲלוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: וְהָא תָּנֵי תַּנָּא לַקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה! קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ, וְלֹא בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה. תְּנַן הָתָם: נוֹלַד לָהּ סְפֵק טוּמְאָה, עַד שֶׁלֹּא גִּלְגְּלָה — תֵּעָשֶׂה בְּטוּמְאָה, מִשֶּׁגִּלְגְּלָה — תֵּעָשֶׂה בְּטׇהֳרָה. עַד שֶׁלֹּא גִּלְגְּלָהּ — תֵּעָשֶׂה בְּטוּמְאָה, חוּלִּין נִינְהוּ, וּמוּתָּר לִגְרוֹם טוּמְאָה לְחוּלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; מִשֶּׁגִּלְגְּלָה — תֵּעָשֶׂה בְּטׇהֳרָה, חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה כְּחָלָה דָּמוּ, וְאָסוּר לִגְרוֹם טוּמְאָה לְחַלָּה. תָּנָא: וְחַלָּתָהּ תְּלוּיָה, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. בְּאֵיזֶה סָפֵק אָמְרוּ? בִּסְפֵק חַלָּה. מַאי סְפֵק חַלָּה? אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: שֶׁלֹּא תֹּאמַר בְּהוֹכָחוֹת שָׁנִינוּ כְּמוֹ שְׁנֵי שְׁבִילִין, דְּהָתָם חוּלִּין גְּרֵידָא נָמֵי מְטַמּוּ. אֶלָּא בְּנִשְׁעָן, דִּתְנַן: זָב וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר אוֹ טוֹעֲנִין, בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן כָּבֵד — טָמֵא, מַשָּׂאָן קַל — טָהוֹר, וְכוּלָּן טְהוֹרִין לִבְנֵי הַכְּנֶסֶת, וּטְמֵאִין לִתְרוּמָה. וְחוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה כְּחַלָּה דָּמוּ? וְהָתַנְיָא: אִשָּׁה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם, לָשָׁה אֶת הָעִיסָּה, וְקוֹצָה הֵימֶנָּה חַלָּתָהּ, וּמַנִּיחָתָהּ בִּכְפִישָׁה אוֹ בְּאַנְחוּתָא, וּמַקֶּפֶת וְקוֹרָא לָהּ שֵׁם. מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי, וּשְׁלִישִׁי טָהוֹר בְּחוּלִּין, וְאִי אָמְרַתְּ ״חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה כְּחַלָּה דָּמוּ״, הָא טַמֵּיתִנְהוּ! אָמַר אַבָּיֵי: כֹּל שֶׁוַּדַּאי מְטַמֵּא חוּלִּין — גָּזְרוּ עַל סְפֵקוֹ מִשּׁוּם חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה, וְהַאי טְבוּל יוֹם, כֵּיוָן דְּלֹא מְטַמֵּא וַדַּאי חוּלִּין — לֹא גָּזְרוּ עָלָיו מִשּׁוּם חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה. וְהָא מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה, דְּוַדַּאי מְטַמֵּא חוּלִּין — וְלֹא גָּזְרוּ עַל סְפֵקָהּ מִשּׁוּם חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה! דְּאָמַר מָר: קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ, וְלֹא בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה! הָתָם לָא פְּתִיכָא בְּהוּ תְּרוּמָה, הָכָא פְּתִיכָא בְּהוּ תְּרוּמָה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הַנַּח מֵעֵת לְעֵת — דְּרַבָּנַן. מַתְנִי' רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּין שְׁעָתָן — בְּתוּלָה, מְעוּבֶּרֶת, מְנִיקָה, וּזְקֵינָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא בְּתוּלָה. אֲבָל הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אֵיזוֹ הִיא בְּתוּלָה — כֹּל שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם מִיָּמֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁנְּשׂוּאָה. מְעוּבֶּרֶת — מִשֶּׁיִּוָּדַע עוּבָּרָהּ. מְנִיקָה — עַד שֶׁתִּגְמוֹל אֶת בְּנָהּ. נָתְנָה בְּנָהּ לִמְנִיקָה, גְּמָלַתּוּ, אוֹ מֵת — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. אֵיזוֹהִי זְקֵנָה — כֹּל שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת סָמוּךְ לְזִקְנָתָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל אִשָּׁה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְעוּבֶּרֶת וּמְנִיקָה שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת — דַּיָּין שְׁעָתָן. וּבַמָּה אָמַר ״דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ״ — בִּרְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה, אֲבָל בַּשְּׁנִיָּה מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת, וְאִם רָאֲתָה הָרִאשׁוֹנָה מֵאוֹנֶס — אַף הַשְּׁנִיָּה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. גְּמָ' תַּנְיָא: אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אַתָּה לֹא שָׁמַעְתָּ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי; אַתָּה לֹא שָׁמַעְתָּ אֶלָּא אַחַת, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי הַרְבֵּה. אֵין אוֹמְרִים לְמִי שֶׁלֹּא רָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ ״יָבֹא וְיָעִיד״, אֶלָּא לְמִי שֶׁרָאָהוּ. כׇּל יָמָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיוּ עוֹשִׂין כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֶחְזִיר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדָּבָר לְיוֹשְׁנוֹ. כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, בְּחַיָּיו מַאי טַעְמָא לָא? מִשּׁוּם דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שַׁמּוּתִי הוּא, וְסָבַר: אִי עָבְדִינַן כְּוָותֵיהּ בַּחֲדָא, עָבְדִינַן כְּוָותֵיהּ בְּאַחְרָנְיָיתָא. וּמִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לָא מָצֵינַן מָחֵינַן בְּהוּ. לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּמָצִינוּ דְּמָצֵינַן מָחֵינַן בְּהוּ, הֶחְזִיר אֶת הַדָּבָר לְיוֹשְׁנוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבַּע. חֲדָא: דַּאֲמַרַן. וְאִידָּךְ: הַמְקַשָּׁה כַּמָּה תִּשְׁפֶּה וּתְהֵא זָבָה? מֵעֵת לְעֵת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו. וְאִידָּךְ: הַזָּב וְהַזָּבָה שֶׁבָּדְקוּ עַצְמָן יוֹם רִאשׁוֹן וּמָצְאוּ טָהוֹר, יוֹם שְׁבִיעִי וּמָצְאוּ טָהוֹר, וּשְׁאָר הַיָּמִים לֹא בָּדְקוּ — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין לָהֶן אֶלָּא יוֹם הָרִאשׁוֹן וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי בִּלְבָד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין לָהֶם אֶלָּא יוֹם שְׁבִיעִי בִּלְבָד. וְתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמְרִים: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִדִּבְרֵי כוּלָּן, אֲבָל הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְאִידַּךְ, דִּתְנַן: אֲחוֹרֵי כֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְטַמְּאִין אֶת הַמַּשְׁקִין וְאֵין פּוֹסְלִין אֶת הָאֳוכָלִין. מְטַמְּאִין אֶת הַמַּשְׁקִין, וַאֲפִילּוּ דְּחוּלִּין, וְאֵין פּוֹסְלִין אֶת הָאֳוכָלִין, וַאֲפִילּוּ דִּתְרוּמָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְטַמְּאִין אֶת הַמַּשְׁקִין וּפוֹסְלִין אֶת הָאֳוכָלִין. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: קַל וָחוֹמֶר, וּמָה טְבוּל יוֹם שֶׁאֵין מְטַמֵּא מַשְׁקֵה חוּלִּין, פּוֹסֵל אוֹכְלֵי תְרוּמָה, אֲחוֹרֵי כֵלִים שֶׁמְּטַמֵּא מַשְׁקֵה חוּלִּין, אֵינוֹ דִּין שֶׁפּוֹסֵל אוֹכְלֵי תְרוּמָה? וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲחוֹרֵי כֵלִים דְּרַבָּנַן, וּטְבוּל יוֹם דְּאוֹרָיְיתָא, וְרַבָּנַן מִדְּאוֹרָיְיתָא לָא עָבְדִינַן קַל וָחוֹמֶר, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא אֵין אוֹכֶל מְטַמֵּא כְּלִי, וְאֵין מַשְׁקֶה מְטַמֵּא כְּלִי. וְרַבָּנַן הוּא דִּגְזוּר גְּזֵרָה, מִשּׁוּם מַשְׁקִין דְּזָב וְזָבָה, מַשְׁקִין דַּעֲלוּלִין לְקַבֵּל טוּמְאָה — גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן, אֳוכָלִין דְּאֵין עֲלוּלִין לְקַבֵּל טוּמְאָה — לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן. וּמַאי שְׁנָא אֲחוֹרֵי כֵלִים דְּנָקֵט? מִשּׁוּם דְּקִילִּי, דִּתְנַן: כְּלִי שֶׁנִּטְמָא מֵאֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִין — אֲחוֹרָיו טָמֵא, תּוֹכוֹ, אׇזְנוֹ, אוֹגְנוֹ, יָדָיו — טְהוֹרִין. נִטְמָא תּוֹכוֹ — כּוּלּוֹ טָמֵא. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן שְׁמוּאֵל? בְּכוּלְּהוּ תְּנַן הִלְכְתָא! וְכִי תֵימָא, אֲחוֹרֵי כֵלִים קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא תְּנַן, וְלֵימָא הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּאֲחוֹרֵי כֵלִים! אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לַן, שֶׁאֵין לְמֵדִין הֲלָכָה מִפִּי תַלְמוּד. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאִיכָּא דִּתְנַן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר! כִּי אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבָּעָה בְּסֵדֶר טְהָרוֹת, אֲבָל בִּשְׁאָר סְדָרִים אִיכָּא טוּבָא. וְהָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דִּתְנַן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסַּל, הַסַּל מְצָרְפָן לַחַלָּה. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. שְׁמַע מִינַּהּ. וּמַאי אוּלְמֵיהּ דְּהַאי מֵהַאי? מִשּׁוּם דְּקָאֵי רַבִּי אֶלְעָזָר כְּוָתֵיהּ. דִּתְנַן: רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ. וּמִי קָאֵי? וְהָא אַצְרוֹכֵי מַצְרְכִינַן לְהוּ, וְלָא דָּמְיָין לַהֲדָדֵי! אֶלָּא, מִשּׁוּם דְּקָאֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא כְּוָתֵיהּ. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הֵעִיד חֲמִשָּׁה דְּבָרִים: שֶׁמְּמָאֲנִים אֶת הַקְּטַנּוֹת. וְשֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד, וְשֶׁנִּסְקַל תַּרְנְגוֹל בִּירוּשָׁלַיִם עַל שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְעַל יַיִן בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁקָּרַב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. מַאי קְטַנּוֹת? לָאו חֲדָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְחַד דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? לָא, מַאי קְטַנּוֹת? קְטַנּוֹת דְּעָלְמָא. אִי הָכִי, גַּבֵּי אִשָּׁה נָמֵי, נִתְנֵי ״נָשִׁים״ וְנֵימָא נָשִׁים דְּעָלְמָא! אֶלָּא, מִדְּהָכָא קָתָנֵי ״אִשָּׁה״, וְהָכָא קָתָנֵי ״קְטַנּוֹת״, שְׁמַע מִינַּהּ דַּוְקָא קָתָנֵי. שְׁמַע מִינַּהּ. וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבָּעָה. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָתְנַן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר! וְכִי תֵימָא: כִּי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבָּעָה בְּסֵדֶר טְהָרוֹת, אֲבָל בִּשְׁאָר סִדְרֵי אִיכָּא. וּמִי אִיכָּא? וְהָתְנַן: הַוֶּרֶד, וְהַכּוֹפֶר, וְהַלְּטוֹם, וְהַקְּטָף — יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית, וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר, וְלִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. וְאָמַר רַבִּי פְּדָת: מַאן תְּנָא קִטְפָא פֵּירָא? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְאָמַר רַבִּי זֵירָא: חֲזִי דְּמִינָּךְ וּמֵאֲבוּךְ קָשָׁרֵיתוּ קִטְפָא לְעָלְמָא! אַתְּ אָמְרַתְּ: מַאן תַּנָּא קִטְפָא פֵּירָא? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַאֲבוּךְ אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבָּעָה. וְאִם אִיתָא, לֵימָא לֵיהּ: כִּי אָמַר אַבָּא הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבָּעָה בְּסֵדֶר טְהָרוֹת, אֲבָל בִּשְׁאָר סִדְרֵי אִיכָּא. אֶלָּא קַשְׁיָא הָהִיא! מִשּׁוּם דְּקָאֵי רַבִּי אֶלְעָזָר כְּוָתֵיהּ, דִּתְנַן: רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מְלַמְּדִים אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ. וּמִי קָאֵי, וְהָא אַצְרוֹכֵי מַצְרְכִינַן לְהוּ, וְלָא דָּמְיָין לַהֲדָדֵי! אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָאֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא כְּוָותֵיהּ. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָתְנַן: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אוֹמְרָהּ בַּהוֹדָאָה, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר! אָמַר רַבִּי אַבָּא: הָהוּא דְּאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּתַנְיָא: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ, רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אוֹמְרָהּ בַּהוֹדָאָה. וְהָא קַשִּׁישׁ מִינֵּיהּ טוּבָא! אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָאֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּשִׁיטְתֵיהּ. וּמִי קָאֵי? וְהָתַנְיָא: אוֹר יוֹם הַכִּפּוּרִים — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, שַׁחֲרִית — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, מוּסָף — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, מִנְחָה — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, בִּנְעִילָה — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, בְּעַרְבִית — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם אֲבוֹתָיו אוֹמֵר: מִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הַבְדָּלָה בְּ״חוֹנֵן הַדָּעַת״. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אִיהוּ אָמַר מִשּׁוּם אֲבוֹתָיו, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרַאּ דְּמַאן תְּנָא קִטְפָא פֵּירָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוּא? וְהָתְנַן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמַּעֲמִיד בִּשְׂרַף עָרְלָה אָסוּר! אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא בְּקִטְפָא דִּגְוָוזָא, אֲבָל בְּקִטְפָא דְּפֵירָא מוֹדוּ לֵיהּ, דִּתְנַן: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי בְּפֵירוּשׁ שֶׁהַמַּעֲמִיד בִּשְׂרַף הֶעָלִין בִּשְׂרַף הָעִיקָּרִין מוּתָּר, בִּשְׂרַף הַפַּגִּין אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֶּרִי. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — בְּאִילָן הָעוֹשֶׂה פֵּירוֹת, אֲבָל בְּאִילָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּירוֹת — מוֹדוּ דִּקְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. דִּתְנַן: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין לַקְּטָף שְׁבִיעִית, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵשׁ לַקְּטָף שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁקְּטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. מַאן חֲכָמִים? לָאו רַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאן חֲכָמִים? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר: קְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. אִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַאי אִירְיָא אִילָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי? אֲפִילּוּ אִילָן הָעוֹשֶׂה פְּרִי — קְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ! לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ: לְדִידִי, אֲפִילּוּ אִילָן הָעוֹשֶׂה פֵּירוֹת נָמֵי — קְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. לְדִידְכוּ, אוֹדוֹ לִי מִיהַת בְּאִילָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּירוֹת דִּקְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. וְרַבָּנַן אָמְרִי לֵיהּ: לָא שְׁנָא. אֵיזוֹ הִיא בְּתוּלָה? כֹּל שֶׁלֹּא רָאֲתָה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: נִשֵּׂאת וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת נִישּׂוּאִין, יָלְדָה וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת לֵידָה — עֲדַיִין אֲנִי קוֹרֵא לָהּ ״בְּתוּלָה״, שֶׁהֲרֵי ״בְּתוּלָה״ שֶׁאָמְרוּ — בְּתוּלַת דָּמִים, וְלֹא בְּתוּלַת בְּתוּלִים. אִינִי? וְהָאָמַר רַב כָּהֲנָא: תְּנָא, שָׁלֹשׁ בְּתוּלוֹת הֵן — בְּתוּלַת אָדָם, בְּתוּלַת קַרְקַע, בְּתוּלַת שִׁקְמָה. בְּתוּלַת אָדָם — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, נָפְקָא מִינַּהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, אִי נָמֵי לִכְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם. בְּתוּלַת קַרְקַע — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה. נָפְקָא מִינַּהּ לְנַחַל אֵיתָן, אִי נָמֵי לְמִקָּח וּמִמְכָּר. בְּתוּלַת שִׁקְמָה — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְצְצָה. נָפְקָא מִינַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר, אִי נָמֵי לְמִקְצְצַהּ בִּשְׁבִיעִית, כְּדִתְנַן: אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. וְאִם אִיתָא, לִיתְנֵי נָמֵי הָא! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דְּלֵית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי, אֲבָל מִידֵּי דְּאִית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי — לָא קָתָנֵי. רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דִּתְלֵי בְּמַעֲשֶׂה, מִידֵּי דְּלָא תְּלֵי בְּמַעֲשֶׂה — לָא קָתָנֵי. רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דְּלָא הָדַר לִבְרִיָּיתוֹ, מִידֵּי דְּהָדַר לִבְרִיָּיתוֹ לָא קָתָנֵי. רָבִינָא אָמַר: כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דְּקָפֵיד עֲלֵיהּ זָבוֹנָא, מִידֵּי דְּלָא קָפֵיד עֲלֵיהּ זָבוֹנָא לָא קָתָנֵי. וְלָא קָפְדִי? וְהָתַנְיָא: רַבִּי חִיָּיא אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׂאוֹר יָפֶה לָעִיסָּה, כָּךְ דָּמִים יָפִין לָאִשָּׁה. וְתַנְיָא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: כׇּל אִשָּׁה שֶׁדָּמֶיהָ מְרוּבִּין — בָּנֶיהָ מְרוּבִּין! אֶלָּא, כִּי קָתָנֵי — מִידֵּי דְּקָפֵיץ עֲלֵיהּ זָבוֹנָא, מִידֵּי דְּלָא קָפֵיץ עֲלֵיהּ זָבוֹנָא — לָא קָתָנֵי. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזוֹהִי ״בְּתוּלַת קַרְקַע״? כֹּל שֶׁמַּעֲלָה רְשׁוּשִׁין, וְאֵין עֲפָרָהּ תִּיחוּחַ. נִמְצָא בָּהּ חֶרֶס — בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּעֶבְדָה. צוּנְמָא — הֲרֵי זוֹ ״בְּתוּלַת קַרְקַע״. מְעוּבֶּרֶת — מִשֶּׁיִּוָּדַע עוּבָּרָהּ. וְכַמָּה הַכָּרַת הָעוּבָּר? סוֹמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וְגוֹמֵר״. זֵכֶר לַדָּבָר? קְרָא כְּתִיב, וּרְאָיָה גְּדוֹלָה הִיא! מִשּׁוּם דְּאִיכָּא דְּיָלְדָה לְתִשְׁעָה, וְאִיכָּא דְּיָלְדָה לְשִׁבְעָה. תָּנוּ רַבָּנַן: הֲרֵי שֶׁהָיְתָה בְּחֶזְקַת מְעוּבֶּרֶת, וְרָאֲתָה דָּם, וְאַחַר כָּךְ הִפִּילָה רוּחַ אוֹ כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָימָא — הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ, וְדַיָּה שְׁעָתָהּ. וְאַף עַל גַּב שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָרִינוּ חַלְנוּ כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ״. מַאי זֵכֶר לַדָּבָר? הֲרֵי רְאָיָה גְּדוֹלָה הִיא! כִּי כְּתִיב הַאי קְרָא, בִּזְכָרִים כְּתִיב. וּרְמִינְהִי: קִשְּׁתָה שְׁנַיִם, וְלַשְּׁלִישִׁי הִפִּילָה רוּחַ אוֹ כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָימָא — הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב, וְאִי אָמְרַתְּ לֵידָה מְעַלַּיְיתָא הִיא, קוֹשִׁי סָמוּךְ לַלֵּידָה רַחֲמָנָא טַהֲרֵיהּ! אָמַר רַב פַּפֵּי: הַנַּח מֵעֵת לְעֵת דְּרַבָּנַן. רַב פָּפָּא אָמַר: מִידִּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא מִשּׁוּם דְּרֹאשָׁהּ כָּבֵד עָלֶיהָ וְאֵבָרֶיהָ כְּבֵדִין עָלֶיהָ, הָכָא נָמֵי רֹאשָׁהּ וְאֵבָרֶיהָ כְּבֵדִין עָלֶיהָ. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא: רָאֲתָה, וְאַחַר כָּךְ הוּכַּר עוּבָּרָהּ, מַהוּ? כֵּיוָן דִּבְעִידָּנָא דַּחֲזַאי לֹא הוּכַּר עוּבָּרָהּ — מְטַמְּיָא, אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דִּסְמִוךְ לַהּ חֲזַאי — לָא מְטַמְּיָא? אֲמַר לֵיהּ: מִידִּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא מִשּׁוּם דְּרֹאשָׁהּ כָּבֵד עָלֶיהָ וְאֵבָרֶיהָ כְּבֵדִין עָלֶיהָ? בְּעִידָּנָא דַּחֲזַאי — אֵין רֹאשָׁהּ כָּבֵד עָלֶיהָ וְאֵין אֵבָרֶיהָ כְּבֵדִין עָלֶיהָ. בְּעָא מִינֵּיהּ הָהוּא סָבָא מֵרַבִּי יוֹחָנָן: הִגִּיעַ עֵת וִסְתָּהּ בִּימֵי עִבּוּרָהּ וְלֹא בָּדְקָה, מַהוּ? קָא מִיבַּעְיָא לִי אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר וְסָתוֹת דְּאוֹרָיְיתָא. מַאי? כֵּיוָן דִּוְסָתוֹת דְּאוֹרָיְיתָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּדָמֶיהָ מְסוּלָּקִין לָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה? אֲמַר לֵיהּ: תְּנֵיתוּהָ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה בְּמַחֲבֵא וְהִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ וְלֹא בָּדְקָה — טְהוֹרָה, שֶׁחֲרָדָה מְסַלֶּקֶת אֶת הַדָּמִים. טַעְמָא דְּאִיכָּא חֲרָדָה, הָא לֵיכָּא חֲרָדָה וְהִגִּיעַ וִסְתָּהּ וְלֹא בָּדְקָה — טְמֵאָה. אַלְמָא וְסָתוֹת דְּאוֹרָיְיתָא, וְכֵיוָן דְּאִיכָּא חֲרָדָה — דָּמֶיהָ מְסוּלָּקִין, וְלָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה. הָכָא נָמֵי — דָּמֶיהָ מְסוּלָּקִין, וְלָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה. מְנִיקָה עַד שֶׁתִּגְמוֹל וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: מְנִיקָה שֶׁמֵּת בְּנָהּ בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע חֹדֶשׁ — הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים, וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה. לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה מְנִיקָתוֹ וְהוֹלֶכֶת אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: דַּיָּין שְׁעָתָן כׇּל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע חֹדֶשׁ, לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה מְנִיקָתוֹ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שָׁנִים — מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה. כְּשֶׁתִּמָּצֵא לוֹמַר, לְדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר — דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשָׂה חָלָב, לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן — אֵבָרֶיהָ מִתְפָּרְקִין, וְאֵין נַפְשָׁהּ חוֹזֶרֶת עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע חֹדֶשׁ. ״לְפִיכָךְ״ דְּרַבִּי מֵאִיר לְמָה לִי? מִשּׁוּם ״לְפִיכָךְ״ דְּרַבִּי יוֹסֵי. וּ״לְפִיכָךְ״ דְּרַבִּי יוֹסֵי לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא רַבִּי יוֹסֵי תַּרְתֵּי אִית לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשָׂה חָלָב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵבָרֶיהָ מִתְפָּרְקִין, וְאֵין נַפְשָׁהּ חוֹזֶרֶת עָלֶיהָ עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע חֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי אִלְעַאי: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? דִּכְתִיב: ״מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד״. וְרַבָּנַן? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ שִׁכְבַת זֶרַע, שֶׁהוּא — טָמֵא, וְאָדָם הַנּוֹצֵר מִמֶּנּוּ — טָהוֹר. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵלּוּ מֵי הַנִּדָּה, שֶׁהַמַּזֶּה וּמַזִּין עָלָיו — טָהוֹר, וְנוֹגֵעַ — טָמֵא. וּמַזֶּה טָהוֹר? וְהָכְתִיב: ״וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו״! מַאי ״מַזֶּה״? — נוֹגֵעַ. וְהָכְתִיב ״מַזֶּה״, וְהָכְתִיב ״נוֹגֵעַ״! וְעוֹד, ״מַזֶּה״ בָּעֵי כִּבּוּס, ״נוֹגֵעַ״ לָא בָּעֵי כִּבּוּס! אֶלָּא, מַאי ״מַזֶּה״? נוֹשֵׂא. וְלִיכְתּוֹב ״נוֹשֵׂא״! קָא מַשְׁמַע לַן דְּעַד דְּדָרֵי כְּשִׁיעוּר הַזָּאָה. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר הַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין צְרִיכָה שִׁיעוּר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אֵינָהּ צְרִיכָה שִׁיעוּר, הָנֵי מִילֵּי — אַגַּבָּא דְּגַבְרָא, אֲבָל בְּמָנָא — בָּעֵינַן שִׁיעוּר. כְּדִתְנַן: כַּמָּה יִהְיוּ בַּמַּיִם וִיהֵא בָּהֶן כְּדֵי הַזָּאָה? כְּדֵי שֶׁיִּטְבּוֹל רָאשֵׁי גִבְעוֹלִין וְיַזֶּה. וְהַיְינוּ דְּאָמַר שְׁלֹמֹה: ״אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי״. אֵיזוֹ הִיא זְקֵנָה? כֹּל שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת סָמוּךְ לְזִקְנָתָהּ. הֵיכִי דָמֵי סָמוּךְ לְזִקְנָתָהּ? אָמַר רַב יְהוּדָה: כֹּל שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ אוֹמְרוֹת עָלֶיהָ ״זְקֵנָה הִיא״. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֹּל שֶׁקּוֹרִין לָהּ ״אִמָּא אִמָּא״ וְאֵינָהּ בּוֹשָׁה. רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק — חַד אָמַר: כֹּל שֶׁאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת, וְחַד אָמַר: כֹּל שֶׁאֵינָהּ בּוֹשָׁה. מַאי בֵינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵינַיְיהוּ: בּוֹשָׁה וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת. וְכַמָּה עוֹנָה? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: עוֹנָה בֵּינוֹנִית שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְרָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא: עֶשְׂרִים יוֹם. וְלָא פְּלִיגִי, מָר קָחָשֵׁיב יְמֵי טוּמְאָה וִימֵי טׇהֳרָה, וּמָר לָא חָשֵׁיב יְמֵי טוּמְאָה. תָּנוּ רַבָּנַן: זְקֵנָה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת, וְרָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. וְעוֹד עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת, וְרָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. וְעוֹד עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת, וְרָאֲתָה — הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים, וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה. וְלָא מִיבַּעְיָא שֶׁכִּוְּונָה, אֶלָּא אֲפִילּוּ פִּיחֲתָה, וַאֲפִילּוּ הוֹתִירָה. ״אֲפִילּוּ פִּיחֲתָה״, וְלָא מִבָּעֲיָא כִּוְּונָה? אַדְּרַבָּה, כִּי כִּוְּונָה — קָבְעָה לָהּ וִסְתָּהּ, וְדַיָּה שְׁעָתָהּ! וְכִי תֵּימָא, רַבָּנַן הִיא, דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי דּוֹסָא, דְּאָמְרִי: אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת, אִיפְּכָא מִבְּעֵי לֵיהּ, וְלֵימָא: וְלֹא שֶׁפִּיחֲתָה וְהוֹתִירָה, אֶלָּא אֲפִילּוּ כִּוְּונָה! תְּנִי: לֹא שֶׁפִּיחֲתָה וְהוֹתִירָה, אֶלָּא אֲפִילּוּ כִּוְּונָה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָכִי קָאָמַר: וְלֹא שֶׁכִּוְּונָה, אֶלָּא שֶׁפִּיחֲתָה וְהוֹתִירָה, אֲבָל כִּוְּונָה — קָבְעָה לָהּ וֶסֶת, וְדַיָּה שְׁעָתָהּ. וּמַנִּי? רַבִּי דּוֹסָא הִיא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל אִשָּׁה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ וְכוּ׳. תַּנְיָא: אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים: מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה אַחַת בְּהַיְתָלוֹ, שֶׁהִפְסִיקָה שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ: דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. אָמְרוּ לוֹ: אֵין שְׁעַת הַדְּחָק רְאָיָה. מַאי שְׁעַת הַדְּחָק? אִיכָּא דְאָמְרִי: שְׁנֵי בַצּוֹרֶת הֲווֹ, אִיכָּא דְאָמְרִי: טְהָרוֹת אַפֵּישׁ לַעֲבִידָא וַעֲבַדָא, וְחַשּׁוּ רַבָּנַן לְהֶפְסֵד דִּטְהָרוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה, וְעָשָׂה רַבִּי כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר, אָמַר: כְּדַי הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק. מַאי ״לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר״? אִילֵּימָא לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר דְּאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא כְּרַבָּנַן, בִּשְׁעַת הַדְּחָק הֵיכִי עָבֵיד כְּוָותֵיהּ? אֶלָּא, דְּלָא אִיתְּמַר הִילְכְתָא לָא כְּמָר וָלֹא כְּמָר, וּמַאי ״לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר״? לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר דְּלָאו יָחִיד פְּלִיג עֲלֵיהּ, אֶלָּא רַבִּים פְּלִיגִי עֲלֵיהּ, אֲמַר: כְּדַי הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק. תָּנוּ רַבָּנַן: תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְרָאֲתָה, פַּעַם רִאשׁוֹנָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, שְׁנִיָּה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, שְׁלִישִׁית — הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים, וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה. עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, וְעוֹד עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, וְעוֹד עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה — הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים, וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה. וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, פַּעַם רִאשׁוֹנָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, שְׁנִיָּה — מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה, עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. אָמַר מָר: עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. הֲדַר קָחָזְיָא בְּעוֹנוֹת, מַאי? אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, שְׁלִישִׁית — מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה. וְעוֹד עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת, וְרָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. הֲדַר קָחָזְיָא בְּעוֹנוֹת, מַאי? אָמַר רַב כָּהֲנָא, אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַב: פַּעַם רִאשׁוֹנָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, שְׁנִיָּה — מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה. מַנִּי? רַבִּי הִיא, דְּאָמַר: בִּתְרֵי זִימְנֵי הָוֵי חֲזָקָה. אֵימָא סֵיפָא: עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, אֲתָאן לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר! וְכִי תֵימָא רַבִּי הִיא, וּבְעוֹנוֹת סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וּמִי סָבַר לַהּ? וְהָא לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר קָאָמַר! אֶלָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, וּבִוְסָתוֹת סָבַר לַהּ כְּרַבִּי. כֶּתֶם שֶׁבֵּין רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה — טָהוֹר, שֶׁבֵּין שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית — חִזְקִיָּה אָמַר: טָמֵא, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: טָהוֹר. חִזְקִיָּה אָמַר: טָמֵא, כֵּיוָן דְּאִילּוּ חָזְיָא מְטַמְּאָה — כִּתְמַהּ נָמֵי טָמֵא, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: טָהוֹר, כֵּיוָן דְּלָא אִתַּחְזַקָה בְּדָם — כִּתְמַהּ נָמֵי לָא מְטַמֵּינַן לַהּ. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אִלְעַאי: וְכִי מָה בֵּין זוֹ לִבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין? אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא: זוֹ שִׂירְפָהּ מָצוּי וְזוֹ אֵין שִׂירְפָהּ מָצוּי. אָמַר עוּלָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, וְרָאֲתָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה — רוּקָּהּ וּמִדְרָסָהּ בַּשּׁוּק טָהוֹר, כִּתְמָהּ נָמֵי טָהוֹר. וְלָא יָדַעְנָא אִם דִּידֵיהּ, אִם דְּרַבֵּיהּ. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְמִיהְוֵי דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם. כִּי אֲתָא רָבִין וְכֹל נָחוֹתֵי יַמָּא, אַמְרוּהָ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק. אֲמַר רַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבֵי: תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, אֲפִילּוּ שׁוֹפַעַת כׇּל שִׁבְעָה — אֵינָהּ אֶלָּא רְאָיָה אַחַת. אֲפִילּוּ שׁוֹפַעַת, וְלָא מִבַּעְיָא פּוֹסֶקֶת? אַדְּרַבָּה, פּוֹסֶקֶת הָוְיָא לַהּ כִּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת! אֶלָּא, תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, וְשׁוֹפַעַת כׇּל שִׁבְעָה — אֵינָהּ אֶלָּא רְאָיָה אַחַת. אָמַר רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא: מַדְלֶפֶת אֵינָהּ כְּרוֹאָה, וְהָא קָחָזְיָא! אֵימָא: אֵינָהּ כְּשׁוֹפַעַת, אֶלָּא כְּפוֹסֶקֶת. מִכְּלָל דְּשׁוֹפַעַת נָמֵי כִּי נַהֲרָא? אֶלָּא אֵימָא: אֵינָהּ אֶלָּא כְּשׁוֹפַעַת. תָּנוּ רַבָּנַן: חֲזָקָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְפִרְקָן — הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה, וְאֵין הַנָּשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן. מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָן — הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טוּמְאָה, וְנָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין בּוֹדְקִין אוֹתָן בַּיָּד, מִפְּנֵי שֶׁמְּעַוְּותוֹת אוֹתָן, אֶלָּא סָכוֹת אוֹתָן בְּשֶׁמֶן מִבִּפְנִים, וּמְקַנְּחוֹת אוֹתָן מִבַּחוּץ, וְהֵן נִבְדָּקוֹת מֵאֵילֵיהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְעוּבֶּרֶת וְכוּ׳. תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְעוּבֶּרֶת וּמְנִיקָה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. אֲמַר לֵיהּ: פְּתַחְתְּ בִּ״תְרֵי״ וְסַיֵּימְתְּ בַּ״חֲדָא״! דִּלְמָא מְעוּבֶּרֶת וְהִיא מְנִיקָה קָאָמְרַתְּ, וּמִילְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן — דִּימֵי עִיבּוּרָהּ עוֹלִין לָהּ לִימֵי מְנִיקוּתָהּ, וִימֵי מְנִיקוּתָהּ עוֹלִין לָהּ לִימֵי עִיבּוּרָהּ. כִּדְתַנְיָא: יְמֵי עִיבּוּרָהּ עוֹלִין לָהּ לִימֵי מְנִיקוּתָהּ, וִימֵי מְנִיקוּתָהּ עוֹלִין לָהּ לִימֵי עִיבּוּרָהּ. כֵּיצַד? הִפְסִיקָה שְׁתַּיִם בִּימֵי עִיבּוּרָהּ, וְאַחַת בִּימֵי מְנִיקוּתָהּ; שְׁתַּיִם בִּימֵי מְנִיקוּתָהּ, וְאַחַת בִּימֵי עִיבּוּרָהּ; אַחַת וּמֶחֱצָה בִּימֵי עִיבּוּרָהּ, וְאַחַת וּמֶחֱצָה בִּימֵי מְנִיקוּתָהּ — מִצְטָרְפוֹת לְשָׁלֹשׁ עוֹנוֹת. בִּשְׁלָמָא יְמֵי עִיבּוּרָהּ עוֹלִין לָהּ לִימֵי מְנִיקוּתָהּ, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּקָמְנִיקָה וְאָזְלָא וּמִיעַבְּרָה, אֶלָּא יְמֵי מְנִיקוּתָהּ עוֹלִין לָהּ לִימֵי עִיבּוּרָהּ, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? אִיבָּעֵית אֵימָא: בְּלֵידָה יַבִּשְׁתָּא, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דַּם נִדָּה לְחוֹד וְדַם לֵידָה לְחוֹד, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: תְּנִי חֲדָא. בַּמֶּה אָמְרוּ דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ וְכוּ׳. אָמַר רַב: אַכּוּלְּהוּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּתוּלָה וּזְקֵנָה, אֲבָל מְעוּבֶּרֶת וּמְנִיקָה — דַּיָּין כׇּל יְמֵי עִיבּוּרָן, דַּיָּין כׇּל יְמֵי מְנִיקוּתָן. וְכֵן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אַכּוּלְּהוּ, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּתוּלָה וּזְקֵנָה, אֲבָל מְעוּבֶּרֶת וּמְנִיקָה — דַּיָּין כׇּל יְמֵי עִיבּוּרָן, דַּיָּין כׇּל יְמֵי מְנִיקוּתָן. כְּתַנָּאֵי: מְעוּבֶּרֶת וּמְנִיקָה שֶׁהָיוּ שׁוֹפְעוֹת דָּם וּבָאוֹת — דַּיָּין כׇּל יְמֵי עִיבּוּרָן וְדַיָּין כׇּל יְמֵי מְנִיקוּתָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: לֹא אָמְרוּ דַּיָּין שְׁעָתָן אֶלָּא בִּרְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה, אֲבָל בַּשְּׁנִיָּה מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה. וְאִם רָאֲתָה רִאשׁוֹנָה וְכוּ׳. אָמַר רַב הוּנָא: קָפְצָה וְרָאֲתָה, קָפְצָה וְרָאֲתָה, קָפְצָה וְרָאֲתָה — קָבְעָה לָהּ וֶסֶת. לְמַאי? אִילֵימָא לְיָמִים, הָא כֹּל יוֹמָא דְּלָא קְפִיץ לָא חֲזַאי! אֶלָּא לִקְפִיצוֹת, וְהָתַנְיָא: כֹּל שֶׁתִּקְבָּעֶנָּה מֵחֲמַת אוֹנֶס, אֲפִילּוּ כַּמָּה פְּעָמִים — לֹא קָבְעָה וֶסֶת! מַאי לַָאו — לֹא קָבְעָה וֶסֶת כְּלָל? לָא, לֹא קָבְעָה וֶסֶת לְיָמִים לְחוֹדַיְיהוּ וְלִקְפִיצוֹת לְחוֹדַיְיהוּ, אֲבָל קָבְעָה לָהּ וֶסֶת לְיָמִים וְלִקְפִיצוֹת. לְיָמִים לְחוֹדַיְיהוּ פְּשִׁיטָא! אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּגוֹן דִּקְפִיץ בְּחַד בְּשַׁבָּת וַחֲזַאי, וּקְפִיץ בְּחַד בְּשַׁבָּת וַחֲזַאי, וּבְשַׁבָּת קְפַצָה וְלָא חֲזַאי, וּלְחַד בְּשַׁבָּת חֲזַאי בְּלָא קְפִיצָה. מַהוּ דְּתֵימָא: אִיגַּלַּאי מִילְּתָא לְמַפְרֵעַ, דְּיוֹמָא הוּא דְּקָגָרֵים וְלָא קְפִיצָה, קָא מַשְׁמַע לַן דִּקְפִיצָה נָמֵי דְּאֶתְמוֹל גְּרַמָא, וְהַאי דְּלָא חֲזַאי — מִשּׁוּם דְּאַכַּתִּי לָא מְטָא זְמַן קְפִיצָה. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא, אָמַר רַב הוּנָא: קָפְצָה וְרָאֲתָה, קָפְצָה וְרָאֲתָה, קָפְצָה וְרָאֲתָה — קָבְעָה לָהּ וֶסֶת לְיָמִים וְלֹא לִקְפִיצוֹת. הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר רַב אָשֵׁי: דִּקְפִיץ בְּחַד בְּשַׁבָּת וַחֲזַאי, וּקְפִיץ בְּחַד בְּשַׁבָּת וַחֲזַאי, וּבְשַׁבָּת קְפַצָה וְלָא חֲזַאי, וּלְחַד בְּשַׁבָּת אַחֲרִינָא חֲזַאי בְּלָא קְפִיצָה, דְּהָתָם אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּיוֹמָא הוּא דְּקָא גָרֵים. מַתְנִי' אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת, חוּץ מִן הַנִּדָּה וְהַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר. וּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים, חוּץ מִיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר, וּבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִים. וּפְעָמִים צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת: שַׁחֲרִית, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּיתָהּ. יְתֵירוֹת עֲלֵיהֶן כֹּהֲנוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהֵן אוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בִּשְׁעַת עֲבָרָתָן מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה. גְּמָ' חוּץ מִן הַנִּדָּה. דִּבְתוֹךְ יְמֵי נִדָּתָהּ לָא בָּעֵי בְּדִיקָה. הָנִיחָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר: אִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת בְּתוֹךְ יְמֵי זִיבָתָהּ, וְאֵין אִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת בְּתוֹךְ יְמֵי נִדָּתָהּ — שַׁפִּיר. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: אִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת בְּתוֹךְ יְמֵי נִדָּתָהּ — תִּבְדּוֹק, דִּילְמָא קָבְעָה לַהּ וֶסֶת! אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: כִּי אָמֵינָא אֲנָא — הֵיכָא דַּחֲזֵיתֵיהּ מִמַּעְיָן סָתוּם, אֲבָל חֲזֵיתֵיהּ מִמַּעְיָן פָּתוּחַ — לָא אֲמַרִי. וְהַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר, קָא סָלְקָא דַעְתָּךְ — מְבַקֶּשֶׁת לֵישֵׁב עַל דַּם טוֹהַר. הָנִיחָא לְרַב, דְּאָמַר: מַעְיָן אֶחָד הוּא, הַתּוֹרָה טִמְּאַתּוּ וְהַתּוֹרָה טִהֲרַתּוּ — שַׁפִּיר. אֶלָּא לְלֵוִי דְּאָמַר: שְׁנֵי מַעְיָנוֹת הֵם, תִּבְדּוֹק, דִּילְמָא אַכַּתִּי לָא פְּסַק הָהוּא מַעְיָן טָמֵא! אָמַר לָךְ לֵוִי: הָא מַנִּי? בֵּית שַׁמַּאי הִיא, דְּאָמְרִי: מַעְיָן אֶחָד הוּא. וּסְתַם לַן תַּנָּא כְּבֵית שַׁמַּאי?! סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת הוּא, וְכׇל סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת אֵין הֲלָכָה כִּסְתָם. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: מִי קָתָנֵי ״מְבַקֶּשֶׁת לֵישֵׁב״? ״יוֹשֶׁבֶת״ קָתָנֵי! אִי יוֹשֶׁבֶת, מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא תִּיבְדּוֹק, דְּדִילְמָא קָבְעָה לַהּ וֶסֶת — קָא מַשְׁמַע לַן דְּמַעְיָן טָהוֹר לְמַעְיָן טָמֵא לָא קָבְעָה. הָנִיחָא לְלֵוִי, דְּאָמַר: שְׁנֵי מַעְיָנוֹת הֵם, אֶלָּא לְרַב דְּאָמַר: מַעְיָן אֶחָד הוּא — תִּבְדּוֹק, דִּילְמָא קָבְעָה לַהּ וֶסֶת! אֲפִילּוּ הָכִי, מִימֵי טׇהֳרָה לִימֵי טוּמְאָה לָא קָבְעָה. וּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים וְכוּ׳. תְּנַן הָתָם: תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִשֵּׂאת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין לָהּ אַרְבַּע לֵילוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה. אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, אֲבָל פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה — טְמֵאָה. עָבַר לַיְלָה אַחַת בְּלֹא תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה — טְמֵאָה. נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה דָמִים שֶׁלָּהּ — טְמֵאָה. מֵתִיב רַבִּי יוֹנָה: ״וּבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִים״, אַמַּאי? תְּשַׁמֵּשׁ בְּעֵדִים, דְּדִילְמָא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה דָמִים שֶׁלָּהּ! אָמַר רָבָא: אֵימָא רֵישָׁא ״חוּץ מִן הַנִּדָּה וְהַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר״, הוּא דְּלָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה, אֲבָל בְּתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין בָּעֲיָא בְּדִיקָה. אֶלָּא קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי! כָּאן — שֶׁשִּׁמְּשָׁה, דְּאֵימָא שַׁמָּשׁ עֲכָרָן; כָּאן — שֶׁלֹּא שִׁמְּשָׁה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ, וְרָאֲתָה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ. אֲבָל פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה — טְמֵאָה, עָבַר לַיְלָה אַחַת בְּלֹא תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה — טְמֵאָה, נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה דָמִים שֶׁלָּהּ — טְמֵאָה. פַּעֲמַיִם הִיא צְרִיכָה וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִטְהָרוֹת, אֲבָל לְבַעְלָהּ מוּתֶּרֶת. פְּשִׁיטָא, ״שַׁחֲרִית״ תְּנַן! אֶלָּא אִי אִתְּמַר אַסֵּיפָא אִתְּמַר: וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּיתָהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאִשָּׁה עֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת, דְּמִגּוֹ דְּבָעֲיָא בְּדִיקָה לִטְהָרוֹת — בָּעֲיָא נָמֵי בְּדִיקָה לְבַעְלָהּ, אֲבָל אֵינָהּ עֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת — לָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: כׇּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה לְבַעֲלֵיהֶן! אִי מִמַּתְנִיתִין הֲוָה אָמֵינָא, הָנֵי מִילֵּי בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת, אֲבָל אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת — בָּעֲיָא בְּדִיקָה. וְהָא מַתְנִיתִין בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת עָסְקִינַן! מַתְנִיתִין בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת, בֵּין אֵין לָהּ וֶסֶת, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּאַף עַל גַּב דְּיֵשׁ לָהּ וֶסֶת, מִגּוֹ דְּבָעֲיָא בְּדִיקָה לִטְהָרוֹת, בָּעֲיָא נָמֵי בְּדִיקָה לְבַעְלָהּ. וְהָא אַמְרַהּ שְׁמוּאֵל חֲדָא זִימְנָא! דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יִרְמְיָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק. וְאוֹקִימְנָא בַּעֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת! חֲדָא מִכְּלַל חֲבֶרְתַּהּ אִתְּמַר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים — לִטְהָרוֹת, אֲבָל לְבַעְלָהּ מוּתֶּרֶת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁהִנִּיחָהּ בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה, אֲבָל הִנִּיחָהּ בְּחֶזְקַת טְמֵאָה — לְעוֹלָם הִיא בְּטוּמְאָתָהּ עַד שֶׁתֹּאמַר לוֹ ״טְהוֹרָה אֲנִי״. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי זֵירָא מֵרַב יְהוּדָה: אִשָּׁה מַהוּ שֶׁתִּבְדּוֹק עַצְמָהּ לְבַעְלָהּ? אֲמַר לֵיהּ: לֹא תִּבְדּוֹק. וְתִבְדּוֹק — וּמָה בְּכָךְ? אִם כֵּן — לִבּוֹ נוֹקְפוֹ וּפוֹרֵשׁ. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַבָּא מֵרַב הוּנָא: אִשָּׁה מַהוּ שֶׁתִּבְדּוֹק עַצְמָהּ כְּשִׁיעוּר וֶסֶת, כְּדֵי לְחַיֵּיב בַּעְלָהּ חַטָּאת? אֲמַר לֵיהּ: מִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ לִבְדִיקָה כְּשִׁיעוּר וֶסֶת? וְהָתַנְיָא: אֵיזֶהוּ שִׁיעוּר וֶסֶת? מָשָׁל לְשַׁמָּשׁ וָעֵד שֶׁעוֹמְדִים בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף, בִּיצִיאַת הַשַּׁמָּשׁ נִכְנַס עֵד. הֱוֵי: וֶסֶת שֶׁאָמְרוּ — לְקִנּוּחַ, וְלֹא לִבְדִיקָה. אֶלָּא מַהוּ שֶׁתְּקַנֵּחַ? אִיכָּא דְאָמְרִי, הָכִי בְּעָא מִינֵּיהּ: אִשָּׁה מַהוּ שֶׁתִּבְדּוֹק עַצְמָהּ כְּדֵי לְחַיֵּיב בַּעְלָהּ אָשָׁם תָּלוּי? אָמַר לוֹ: לֹא תִּבְדּוֹק. וְתִבְדּוֹק, וּמָה בְּכָךְ? אִם כֵּן, לִבּוֹ נוֹקְפוֹ וּפוֹרֵשׁ. וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יַנַּאי: וְזֶהוּ עִדָּן שֶׁל צְנוּעוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל לְרַבִּי אַמֵּי: תַּנָּא תָּנֵי ״צְרִיכוֹת״, וְאַתְּ תָּנֵי ״צְנוּעוֹת״! אֲמַר לֵיהּ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כׇּל הַמְקַיֵּים דִּבְרֵי חֲכָמִים נִקְרָא ״צָנוּעַ״. אָמַר רָבָא: וְשֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּים דִּבְרֵי חֲכָמִים — ״צָנוּעַ״ הוּא דְּלָא מִקְּרֵי, הָא ״רָשָׁע״ לָא מִקְּרֵי? אֶלָּא אָמַר רָבָא: צְנוּעוֹת — עַד שֶׁבָּדְקוּ בּוֹ עַצְמָן לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ זֶה, אֵין בּוֹדְקוֹת בּוֹ לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ אַחֵר, וְשֶׁאֵינָן צְנוּעוֹת — בּוֹדְקוֹת וְלֹא אִיכְפַּת לָהֶן. גּוּפָא, אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יִרְמְיָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי אַבָּא בַּר יִרְמְיָה: אֵין לָהּ וֶסֶת — בָּעֲיָא בְּדִיקָה, יֵשׁ לָהּ וֶסֶת — לָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה? אֲמַר לֵיהּ: יֵשׁ לָהּ וֶסֶת — עֵרָה בָּעֲיָא בְּדִיקָה, יְשֵׁנָה לָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה; אֵין לָהּ וֶסֶת — בֵּין עֵרָה בֵּין יְשֵׁנָה בָּעֲיָא בְּדִיקָה. אָמַר רָבָא: וְלֵימָא לֵיהּ — יֵשׁ לָהּ וֶסֶת, לִטְהָרוֹת בָּעֲיָא בְּדִיקָה, לְבַעְלָהּ לָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה; אֵין לָהּ וֶסֶת, אֲפִילּוּ לְבַעְלָהּ נָמֵי בָּעֲיָא בְּדִיקָה. וּמִדְּלָא אֲמַר לֵיהּ הָכִי, שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר שְׁמוּאֵל: כֹּל לְבַעְלַהּ לָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה. תָּנוּ רַבָּנַן: חַמָּרִין וּפוֹעֲלִין, וְהַבָּאִין מִבֵּית הָאֵבֶל וּמִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה — נְשֵׁיהֶם לָהֶם בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה, וּבָאִין וְשׁוֹהִין עִמָּהֶם, בֵּין יְשֵׁנוֹת בֵּין עֵרוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁהִנִּיחָן בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה, אֲבָל הִנִּיחָן בְּחֶזְקַת טוּמְאָה — לְעוֹלָם הִיא טְמֵאָה, עַד שֶׁתֹּאמַר לוֹ ״טְהוֹרָה אָנִי״. וְהָא שְׁמוּאֵל בְּמַאי מוֹקֵי לַהּ? אִי בְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת — קַשְׁיָא עֵרָה, וְאִי בְּשֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת — קַשְׁיָא בֵּין עֵרָה בֵּין יְשֵׁנָה! לְעוֹלָם בְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת, וְכֵיוָן שֶׁתְּבָעָהּ — אֵין לְךָ בְּדִיקָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: מַהוּ לְמֶעְבַּד כִּי הָא מַתְנִיתָא? אֲמַר לֵיהּ: סוּדָנִי, לָא, דְּמִגַּנְיָא בְּאַפֵּיהּ. אָמַר רַב כָּהֲנָא: שְׁאֵלְתִּינְהוּ לְאִינָשֵׁי בֵּיתֵיהּ דְּרַב פָּפָּא וּדְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, כִּי אֲתוֹ רַבָּנַן מִבֵּי רַב מַצְרְכִי לְכוּ בְּדִיקָה? וַאֲמַרוּ לִי: לָא. וְלִישַׁיְּילִינְהוּ לְדִידְהוּ! דִּילְמָא אִינְהוּ קָא מַחְמְירִי אַנַּפְשַׁיְיהוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת — אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ, וְאֵין לָהּ לֹא כְּתוּבָּה, וְלֹא פֵּירוֹת, וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְּלָאוֹת, וּמוֹצִיא וְלֹא מַחְזִיר עוֹלָמִית, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: מְשַׁמֶּשֶׁת בִּשְׁנֵי עִדִּים, הֵן עִוְּתוּהָ, הֵן תִּקְּנוּהָ. מִשּׁוּם אַבָּא חָנָן אָמְרוּ: אוֹי לוֹ לְבַעְלָהּ. אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ — דִּילְמָא מְקַלְקְלָה לֵיהּ. וְאֵין לָהּ כְּתוּבָּה — כֵּיוָן דְּלָא חַזְיָא לְבִיאָה, לֵית לַהּ כְּתוּבָּה. וְלֹא פֵּירוֹת, וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְּלָאוֹת — תְּנָאֵי כְּתוּבָּה כִּכְתוּבָּה דָּמוּ. וְיוֹצִיא, וְלֹא יַחְזִיר עוֹלָמִית. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא — דַּהֲדַרָה וְאִתַּקַּנָה. מַהוּ דְּתֵימָא לַיהְדְּרַהּ? קָא מַשְׁמַע לַן, דְּזִימְנִין דְּאָזְלָא וּמִנַּסְבָא וּמִתַּקְנָא. וְאָמַר: ״אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכָּךְ הָיָה, אֲפִילּוּ הֱיִיתֶם נוֹתְנִין לִי מֵאָה מָנֶה — לֹא הָיִיתִי מְגָרְשָׁהּ!״, וְנִמְצָא גֵּט בָּטֵל, וּבָנֶיהָ מַמְזֵרִין. מִשּׁוּם אַבָּא חָנָן אָמְרוּ: ״אוֹי לוֹ לְבַעְלָהּ״. אִיכָּא דְאָמְרִי לְרַבִּי מֵאִיר אֲמַר לֵיהּ, דְּבָעֵי לְאַגְבּוֹיַהּ כְּתוּבְּתַהּ. אִיכָּא דְאָמְרִי לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס קָאָמַר לֵיהּ, דִּמְקַלְקְלָה לֵיהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס. וּבְמַאי? אִי בַּעֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת, הָא אַמְרַהּ שְׁמוּאֵל חֲדָא זִימְנָא! וְאִי בְּשֶׁאֵינָהּ עֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת, הָא אָמַר כֹּל לְבַעְלַהּ לָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה, דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל: ״אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק״, וְאוֹקִימְנָא לָהּ בַּעֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת! מַאן דְּמַתְנֵי הָא לָא מַתְנֵי הָא. הֲדַרַן עֲלָךְ שַׁמַּאי אוֹמֵר.

6 נדה פתח ↗

וַאֲמַרְתְּ לַן עֲלַהּ, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לָא שְׁנָא אֶלָּא חֲמִשָּׁה עָשָׂר לִטְבִילָתָהּ, שֶׁהֵן עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם לִרְאִיָּתָהּ, דְּהָתָם בִּימֵי נִדָּתָהּ קָאֵי לַהּ, אֲבָל חֲמִשָּׁה עָשָׂר לִרְאִיָּתָהּ, דְּבִימֵי זִיבָתָהּ קָאֵי — לָא קָבְעָה.

8 נדה פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא: מִמַּאי? דִּלְמָא עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּין נָמֵי מֵעֶשְׂרִין וְשִׁבְעָה מָנֵינַן, דְּכִי הָדְרִי וְאָתוּ עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּין — קָיְימָא לַהּ בְּתוֹךְ יְמֵי נִדּוּתָהּ. וְהָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא; דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הַאי תַּרְנְגוֹלְתָּא דְּרָמְיָא יוֹמָא וְכָבְשָׁה יוֹמָא, וְרָמְיָא יוֹמָא וְכָבְשָׁה יוֹמָא, וְכָבְשָׁה תְּרֵי יוֹמֵי וְרָמְיָא חַד יוֹמָא,

10 נדה פתח ↗

שִׁינְּתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְיוֹם עֶשְׂרִים — הוּתַּר חֲמִשָּׁה עָשָׂר, וְקָבְעָה לָהּ יוֹם עֶשְׂרִים, שֶׁאֵין אִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת עַד שֶׁתִּקְבָּעֶנָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְאֵינָהּ מִטַּהֶרֶת מִן הַוֶּסֶת עַד שֶׁתֵּעָקֵר מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.

1 המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר כל אחד עשר יום ר"ל אותם שבין נדה לנדה הרי הם בחזקת טהרה וטרחו בה בגמ' למאי הלכתא ופי' באחד מן הדרכים שבה לענין בדיקה לומר שאם טבלה בהן ונעשית טהורה אינה צריכה בדיקה בכל יום שחרית וערבית אפילו לכתחלה מפני שכבר נסתלקו דמיה בימי נדותה ומה שאמרו אחריה ישבה לה ולא בדקה שגגה ונאנסה והזידה ולא בדקה הרי זו טהורה דמשמע דלכתחלה מיהא צריכה בדיקה בכל יום ויום פירושו בימי נדותה ר"ל בימים הראויים שתבא בהם לידי נדה והם אחר שעברו אחד עשר ימי נדה שבזו צריכה בדיקה שחרית וערבית ולפירוש זה משנתנו לטהרות נאמרה שכל לביתה אינה צריכה בדיקה אלא לטהרות ולענין ימי זיבה אין הלכה כמשנתנו לשטה זו אלא צריכה בדיקה שחרית וערבית שהרי אף הנשים שדיין שעתן צריכה בדיקה שחרית וערבית כמו שהתבאר בפרק ראשון הגיע שעת וסתה ולא בדקה טמאה שמן הסתם ראתה ולא הרגישה ואף זו אין הלכה כן שהרי הלכה וסתות דרבנן אלא שאם ראתה אחר כן טמאה משעת הוסת וזו היא טומאת וסתות כמו שביארנו בפרק שני ר' מאיר אומר אם היתה במחבוא ר"ל מחמת פחד לסטים או מחמת סבה אחרת שמתיראה המנו והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה שחרדה מסלקת את הדמים ולענין פסק אי אתה צריך לה שהרי אף בלא סבת פחד ובהלה אתה מטהרה כמו שכתבנו שהוסתות דרבנן ומ"מ אם בדקה אח"כ ומצאה טמא אתה מטמאה למפרע משעת הוסת כמו שכתבנו ואין מקילין בה מחמת סלוק דמים שבסבת החרדה אבל הזב והזבה ר"ל בשבעת ימי ספירתן וכן שומרת יום כנגד יום הרי אלו בחזקת טומאה וצריכים לבדוק זב וזבה בכל יום ושומרת יום כנגד יום ביום השמור ואם לא בדקו טמאות מן הסתם ואף זו בזב וזבה אין הלכה כן אלא כל שבדקו עצמן ראשון ושביעי ומצאו טהור אע"פ ששאר הימים לא בדקו טהורים ולא עוד אלא אף בבדיקת ראשון לשבעה שאחר יום ההפסקה או ביום אחרון דיין כמו שכתבנו בפרק ראשון וכמו שיתבאר בפרק אחרון אלא שלכתחלה צריכין בדיקה בכל יום ויום אבל בשומרת יום כנגד יום כל שלא בדקה ביום השמור טמאה מן הסתם הואיל ואין כאן יום של בדיקה:

2 זהו ביאור המשנה ופסק שלה למה שפירשוה בגמ' לענין בדיקה והוא הנאות בה לענין פירוש אלא שבגמ' פירשוה בדרכים אחרים שאף אנו צריכין בהן לענין פסק כמו שנבאר ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

3 אשה שאין לה וסת על איזה צד אסורה לשמש ויוציא ולא יחזור ועל איזה צד מותרת ביארנו הדין בסוף פרק ראשון ומ"מ כל שאסורה לשמש לא סוף דבר בימים הראויים לנדות שדמיה מצויין אלא אף בימים הראויים לזיבה כן ואין אומרין תשמש בהן הואיל ואין הדמים מצויין שמא מתוכם יבא לקלקלה בימי נדתה:

4 ולענין ביאור סוגיא פירשו משנתנו לומר שאחד עשר יום דחזקת טהרה לאשה שאין לה וסת ולדעת ר' מאיר שאמר שאשה שאין לה וסת אסורה לשמש ושאלו בה א"כ היאך אמרו בה יוציא ולא יחזיר עולמית ותירצו בה שמא יבא לקלקלה בימי נדה וראוי לשאול א"כ מה הועיל בה כשהיא בחזקת טהרה אלא שאפשר לפרש שהועיל שכל זמן שלא גירשה מותרת לשמש כל זמן שלא גירשה או שאינו חייב לגרשה עד שיעברו אחד עשר יום אבל לאחר שיעברו אחד עשר יום חייב לגרשה שמא תקלקלנו בימי נדה ומה שראוי בזה לענין פסק כבר התבאר בסוף פרק ראשון:

5 כל הנשים שאמרו שמטמאות למפרע מעת לעת ומפקידה לפקידה לענין טהרות לא סוף דבר כשראת בזמן הראוי לנדות שדמיה מצויין אלא אף בזמן הראוי לימי זיבה בין ביום ראשון שבהן שצריכה לשמור בו יום כנגד יום בין שטבלה ליום שמורה וראת בין בראיה שביום שלישי הגורמת לזיבה גדולה וכן היולדת שראת דם בפתיחת הקבר מטמאה מעת לעת ואע"פ שהמעוברת דיה שעתה כל שהגיע ללידה מטמאה מעת לעת כך נראה לי ויש מעמידים אותה שלא כהלכה ולדעת ר' יוסי שמזקיק בה שיעברו עליה שלש עונות משהוכר עוברה וזו כשלא עברו עליה שלש עונות בימי עבורה בלא ראיה ועקר הדברים כמו שכתבנו וזו של לידה מיהא דוקא בימי נדה שאם בימי זיבה אין לך קושי גדול מולד:

6 כבר ביארנו בפרק ראשון על איזה צד אשה קובעת וסת בימי זיבות ונדות ועל איזה צד אינה קובעת ומ"מ לענין ביאור פירשו בסוגיא משנתנו לענין קביעות וסת כלומר כל אחד עשר בחזקת טהרה שלא להיות הוסת נקבע בהם לענין שתצטרך לעקירתו שלשה פעמים או לטמאה משעת הוסת לכשתבדוק ותמצא טמא או להיות דייה שעתה והריני מעירך בביאור סוגיא זו דרך קצרה והוא שאמרו רב הונא אמר לומר שאין אשה קובעת וסת בימי זיבתה כלומר שאם ראתה שלשה פעמים מחמשה עשר לחמשה עשר שנמצאת יום ראייתה שמיני לאחד עשר יום שאחר הנדות והוא זמן זיבה אין זה קביעות וסת והוא הדין לכל ימי זיבה שהם מתחלת שמיני לראיית הנדות עד שמנה עשר אבל בימי נדתה קובעת כגון שרואה מעשרים לעשרים שהרי יום עשרים יום שני לזמן הנדה ואמר רב יוסף לא שמיעא לי הא שמעתא ואמר ליה אביי את אמריתה ניהלן ואהא אמריתה ניהלן היתה למודה לראות לחמשה עשר ושנתה ליום עשרים זה וזה אסורים ר"ל לא סוף דבר חמשה עשר שעבר ויום עשרים דהשתא דהני ודאי פשיטא דאסורי שהרי יום חמשה עשר היתה ממתנת בו לראות וחייב אדם לפרוש בעונת הוסת ויום עשרים שהרי נדה היא אלא לאחר טהרתה חוששת מכאן ולהבא ליום חמשה עשר וליום עשרים ומדקאמר למודה אלמא קבעה לה וסת ואמר רב יהודה עלה לא שנו אלא חמשה עשר לטבילתה שהוא יום עשרים ושנים לראייתה ונמצא זמן נדה ואשה קובעת וסת בימי נדה ושנתה לעשרים לטבילתה שהוא עשרים ושבעה לראייתה וחוששת ליום עשרים ושנים משום דאורח בזמנו בא וליום עשרים ושבעה דאפילו בחדא זימנא חוששת כדאיתא בסוף פרק האשה אבל חמשה עשר לראייתה הואיל וזמן זיבה אין כאן קביעות וסת ושאלו בה מקבע לא קבעא מיחש מיהא אמרו דניחוש לוסת שקבעתו שלשה פעמים בימי זיבה להצטרך בדיקה כל אותו היום ולפרוש כל אותו היום כשאר הוסתות שחושש אף בוסת שאינו קבוע וכמו שאמרו בפרק האשה לא אמרן אלא למיקבע אבל למיחש אפילו בחדא זימנא חיישא והכא נמי מהו דתיחוש ליום הוסת אע"פ שקביעותו בימי זיבה דלא גרע מוסת שאינו קבוע ובאו לבררה מזו שהזכרנו היתה למודה לראות לחמשה עשר יום ושנתה ליום עשרים חוששת לשניהם ואמר רב יהודה לא שאנו אלא חמשה עשר לטבילתה שהם עשרים ושנים לראייתה ושנתה לעשרים שהם עשרים ושבעה לראייתה וחוששת ליום שנים ועשרים הבא וליום שבעה ועשרים הבא והרי יום עשרים ושנים הבא בימי זיבה הוא כמו שנבאר והמשל בזה חשוב כל החדשים משלשים שלשים יום כדי להקל בחשבון ואשה זו היתה למודה לראות מעשרים ושנים לעשרים ושנים וקבעה וסתה בכך ותציע שראתה ברביעי באדר ונמצא יום עשרים וחמשה באדר עשרים ושנים לראייתה והוא בימי נדה ושנתה עכשו וסתה ולא ראתה עד עשרים ושבעה לראייתה והוא אחד בניסן ואמר שזה וזה אסורים ר"ל יום עשרים ושנים ויום עשרים ושבעה הבאים ומ"מ סבירא ליה שעשרים ושנים מעשרים ושנים אנו מונים ר"ל שלא נמנה עשרים ושנים לאחד בניסן שהוא יום ראייה המחדשת אלא מעשרים וחמשה באדר שהוא יום הוסת ונמצא יום עשרים ושנים זה האסור הוא יום שבעה עשר בניסן ועשרים ושנים זה שהוא שבעה עשר בניסן בימי זיבה הוא שאע"פ שאם תמנה שבעה עשר בניסן מרביעי באדר תמצא ששבעה עשר בניסן בימי נדה הוא ורביעי הוא לשבעת ימי נדה מ"מ נדה ופתחה מעשרים ושבעה מנינן שהוא יום אחד בניסן שמאחר ששנת לאותו היום ודאי פתח נדה מנינן מאותו היום והוה ליה שבעה עשר בניסן עשירי לזיבה ואעפ"כ חוששת בו וגדולי קדמונינו מקשין בה ומה ראיה מכאן שזו בדין הוא שתחוש מפני שקביעות וסתה היה בימי נדה ואע"ג דכי הדרי ואתו עשרים ושנים דאותו וסת קיימא בימי זיבה לפי פתחה של עכשו מ"מ קביעות וסת המביאתה לחששא זו היה מעשרים ושנים לעשרים ושנים של ימי נדה וכל שקבעה וסתה בימי נדה אע"ג דהשתא אתי ההוא וסת בימי זיבה חיישא אבל מ"מ אין וסת חדש נקבע בימי זיבה אף לחוש לו אלא שגדולי הדורות תירצו דקל וחומר הוא ומה במקום שקבעה וסת לימי נדה ולא ראתה בימי זיבה אלא פעם אחת אמרת דחיישא אע"ג דימי זיבה יש בהן סלוק דמים כל שכן אם קבעה וסת בימי זיבה שראוי לה לחוש שהרי נפקע ממנה דין סלוק דמים ובתוספות מתרצים שכל שאין חוששין לקבוע בימי זיבה אין חוששין לקבוע בימי נדה אחר שנזדמן עכשו בימי זיבה וכמו שאמרו בפרק אחרון ברואה בתוך אחד עשר יום שאם יש לה וסת דיה שעתה והקשו ממנה לשמואל דאמר אין אשה קובעת וסת בימי זיבתה אלמא דכל דסבירא ליה שאינה קובעת וסת בימי זיבה אף אין נוהגין בה ר"ל בזמן הזיבה דין הוסת הקדום להיות דייה שעתה:

7 ונשוב לביאור הסוגיא והוא שהקשה לו רב הונא בריה דרב יהושע ודילמא האי עשרין ותרתין דצריכא למיחש ביה מעשרים ושבעה מנינן לה דהיינו אחד בניסן שהוא עשרים ושבעה לראייתה ונמצא שהוא רביעי לימי נדה אבל וסת הבא בתוך ימי זיבה לא תחוש בו עד שתראה שאין אומרין בימי זיבה אורח בזמנו בא ויש כאן מקום עיון דהא אכתי איכא למוכח מינה דחיישא לימי זיבה שאף כשתאמר עשרים ושנים מעשרים ושבעה מנינן מ"מ הא אמרינן זה וזה אסורין וצריכא למיחש לעשרים ושנים של ראיית עשרים ושבעה ולעשרים ושבעה של ראיית עשרים ושבעה והרי עשרים ושבעה של ראיית עשרים ושבעה בימי זיבה הוא שהרי נדה ופתחה מעשרים וחמשה מנינן והוי ליה אידך עשרים ושבעה יום שני לימי זיבה ויש לומר בה לאו מי אמרינן דנדה ופתחה מעשרים ושבעה מנינן אלמא ראיית עשרים ושבעה כימי נדה משוינן לה דהא מינה מנינן תחלת נדה הואיל ולא ראתה בעשרים ושנים הכי נמי מעשרים ושבעה אחר שלא ראתה עדיין חיישא ליה וכימי נדה משוינן לה:

8 ונשוב לביאור הסוגיא והוא שאמר דאי לא תימא הכי דאתתא דקבעה וסתה מעשרים ושנים לעשרים ושנים ושנתקו לעשרים ושבעה כי הדרא חיישא לוסתה הראשון ר"ל לעשרים ושנים של ראייה מראייה דהשתא חיישא לה ולא מראייה שהיתה ראויה ביום שקבעה בו וסתה כבר אלא שנאמר שתגרע חמשה ימים אלו ותחזור למנינה הראשון ר"ל עשרים ושנים ליום שהיה ראוי לקביעות וסתה שהוא שבעה עשר ליום ששינת בו וסתה האי תרנגולתא דרמיא יומא וכבשא יומא רמיא יומא וכבשה יומא ר"ל שדרכן בכך והשתא רמיא יומא וכבשה תרי יומי ורמיא כי הדרא רמיא בתר תרי יומי דכבשא בהו כי הדרא נקטא ר"ל שחוזרת למנהגה כדלקמה נקטה ר"ל שתמנה מעכשו יום להטיל ויום לפסוק ונמצא יום הטלה מיחלף ביום שביתה או כדמעקרא נקטה לשוב למפרע לחשבונה להטיל ביום הראוי לה לפי חשבון הקודם בודאי כדלקמה נקטה ואף אשה זו כשחוזרת לראות ביום עשרים ושנים לא לפי חשבון הראשון אתה מונה בה אלא לחשבון ראיית עשרים ושבעה שהיא שניה וזו של תרנגולת לא הוזכרה אלא לענין משל ומ"מ גדולי קדמונינו מפרשים בה דנפקא מינה לענין יום טוב כגון תרנגולת שדרכה להטיל יום ראשון ויום שלישי ויום חמשי ולהפסיק בין אלו הימים וכבשה יום ששי כדינה ועוד כבשה יום שבת דרך שנוי וסת והטילה ביום ראשון ויום שלישי אחריו יום טוב ונמצאת תחתיה ביצה ואי כדמעיקרא נקטה שהיא דמערב יום טוב רמיא שהוא שני שהרי היה דינה להטיל בשבת ולהפסיק ביום ראשון ולהטיל ביום שני ואי כדהשתא רמיא מכיון דרמיא ביום ראשון ודאי ביום שלישי רמיא ואסירא ואי הוה יום טוב ביום רביעי אי כדהשתא שרינן לה ואי כדמעיקרא אסרינן לה וודאי כדהשתא דיינינן לה בין לקולי בין לחומרא וחזר רב פפא לחזק את דבריו לומר דמעשרים ושנים מנינן מדאמר ר' שמעון בן לקיש אשה קובעת וסת בימי זיבה ואין קובעת וסת בימי נדה ור' יוחנן אמר אף בימי נדתה ומפרש בדבריהם כגון דחזיא ריש ירחא וחמשא בירחא כגון אחד בניסן וחמשה בניסן ופסקה וחזרה וראתה אחד באייר וחמשה באייר והרי שראיותיה השניות באות בימי נדה ובראיה השלישית שהוסת נקבע בה לא ראתה באחד בסיון אבל ראתה בחמשא בסיון ובכי הא אמר ר' יוחנן שנקבע וסתה לחמשה בחדש אע"פ שראיות שניות שעברו היו בימי נדה וקבעה וסתא מתלתין לתלתין לכל חמשה בחדש ולריש לקיש לא הוי וסת הואיל ושתי ראיות ראשונות בנדות גמור ושלישית בזמן הראוי לנדות אם ראתה כדינה באחד בסיון ואלמא לפי חשבון הראוי דמעקרא מנינן דהיינו ריש ירחא שהרי ראיית יום חמשי אנו דנין בזמן נדה מצד שהיתה רגילה לראות ביום אחד בחדש אלא דלר' יוחנן אע"פ שזמן נדה הוא קובעת והוא דקאמר וקאמר ר' יוחנן אשה קובעת וסת בימי נדתה דמשמע דמדר' יוחנן קא מקשי ולא מדר' שמעון בן לקיש לא היא דמתרויהו קא מקשי ומדר' שמעון בן לקיש אלימא קושייה טפי אלא דאשמעינן דאפילו מדר' יוחנן קשי דהא מ"מ קא אמר איהו עלה שקובעת וסת בזמן נדה ואי לאו דמנית לה מריש ירחא לאו זמן נדה הוא ותירץ דלאו בהכי אפליגו אלא דחזאי תרי זימני בריש ירחא ושלישית בעשרים וחמשה ורביעית בראש חדש דהויא לה רביעית שהיא שלישית לראייות של ראש חדש הקובעות וסת בימי נדה ממש שהרי נדה היא מיום עשרים וחמשה ולריש לקיש לא הוי קביעות שמאחר שנפתחו מעיינותיה אינה ראויה לקביעות וסת ולר' יוחנן קביעות וסת היא וראייה של עשרים וחמשה דמים יתירי הוא דאתוספו בה וקבעה לה וסת לכל ראש חדש וכן הלכה כמו שכתבנו בפרק ראשון וכבר אתה ראוי לשאול בסוגיא זו שנראין דברי ר' יוחנן וריש לקיש חולקין עם דברי שמואל שהרי לדברי שניהם אשה קובעת וסת בימי זיבה ולשמואל אינה קובעת וסת בימי זיבה אלא שלפי סוף הסוגיא לא אמרוה אלא בדרך שכתבנו בימי נדה ובדרך זה בימי זיבה כגון שראתה בראש חדש וראש חדש ובעשרים בחדש או בחמשה עשר בו ובראש חדש דהויא לה ראייה שלישית דראש חדש תוך ימי זיבה ובכי האי גונא קובעת וסת בין בימי נדה בין בימי זיבה לר' יוחנן שהלכה כמותו כמו שכתבנו בפרק ראשון ושמואל דאמר אין אשה קובעת וסת בימי זיבה הוא כגון שרואה מחמשה עשר לחמשה עשר ובזו אינה קובעת כמו שבארנו שם:

9 גדולי המפרשים כתבו שאם ראתה שבע פעמים מחמשה עשר לחמשה עשר קבעה לה וסת מעשרים ותשעה לעשרים ותשעה שרואין את האמצעיים כאלו אינם והשאר קובעת בהן וסת מעשרים ותשעה לעשרים ותשעה דקיימי בימי נדה ואין הדברים נראין שמאחר שאינה למודה לראות אלא מחמשה עשר לחמשה עשר היאך נקבע וסת לעשרים ותשעה שאינה למודה בו:

10 זה ששאלו בסוגיא זו בענין אם חוששת לוסת שבימי זיבה אם לאו גדולי המפרשים פסקו בה כרב פפא שצריכה לחוש וגדולי הדור מביאין ראיה לדבריהם מפרק אחרון במשנת נדה שבדקה עצמה שחרית וכו' ובסוגיא הבאה עליה אלא שאף הם כתבו שאין בה הכרח ומ"מ רוב פוסקים כתבו שאינה צריכה לחוש וממה שאמרו כאן רבין וכל נחותי ימא אמרוה כרב הונא בריה דרב יהושע אלא שאפשר דרב הונא נמי לא פליג עליה דרב פפא אלא דקאמר ליה דאי משום הא לא איריא דדילמא עשרים ושנים מעשרים ושבעה מנינן ומ"מ רוב פוסקים כתבוה כרב הונא בריה דרב יהושע וכל שהיתה למודה לראות מעשרים לעשרים ושנתה לחמשה ועשרים חוששת לעשרים ולחמשה ועשרים ומונה יום העשרים שחוששת בו מראיית יום החמשה ועשרים לא מיום העשרים ויש שכתב שלדעת רב הונא בריה דרב יהושע הואיל ועשרים מעשרים ושבעה מנינן שאם ראת בעשרין ותרין חזר הוסת הראשון למקומו ונעקר החדש לגמרי אבל אם לא ראתה בעשרים ושנים שחששה לו חוששת לסוף חמשה ימים דהוו להו עשרים ושבעה מעשרים ושבעה וכן דעת גדולי המפרשים אלא שגדולי המחברים חולקין בה ובפרק תשיעי יתבאר בענין תקוני הוסת יותר:

11 ונשלם הפרק תהלה לאל:

« מאירי על נדה ל״ח ע״ב מאירי על נדה מ׳ ע״א »